מחאת החיג'אב באיראן שנמשכת כבר קרוב לחודשיים מאתגרת את הממשל וגורמת לסדקים בתוך האליטה הפוליטית האיראנית באופן נדיר שבקושי נראה ב-43 שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית. אפילו הגורמים הקשוחים ביותר מתחילים להכיר בדרישות המפגינים וקוראים לעמיתיהם "להקשיב לעם", כך דווח באתר ה"אינדיפנדנט" הבריטי. 

נקמת המשטר באיראן? ביהמ"ש: "אלף מתפרעים יישפטו באופן פומבי"
בדרך להפיכה? נמשכות המחאות באיראן, מפגינים ספגו ירי חי | צפו בתיעודים
דיווח: מה קיבלה איראן מרוסיה בתמורה לכטב"מים? עכשיו נחשף הדיל

עימותים בין משטרת איראן למפגינים על מותה של מהסא אמיני (צילום: רויטרס)

לפי הדיווח, השסעים באליטה הפוליטית בעלי פוטנציאל הרסני פחות מהפיצולים שהופיעו בעקבות המחאה העממית שפרצה ב-2009 בעקבות בחירתו מחדש של נשיא "קשוח" שנוי במחלוקת. עדיין לא ברור אם התמתנות כלשהי בטון משקפת שינוי במדיניות או מחוות ריקות של מנהיגות מבוהלת שמטרתה להרגיע את המזג ולהאט את ההפגנות.

"אני מקווה שהביטחון יוחזר לחלוטין במדינה במהרה, כך ששינויים לגיטימיים והכרחיים יתחילו לבסס סוג חדש של משילות בתחומים כלכליים, חברתיים ופוליטיים במסגרת הרפובליקה האסלאמית", אמר יו"ר הפרלמנט ה"קשוח" ימים ספורים לאחר שקרא לרסק את ההפגנות.. 

אנליסטים טוענים שהשינויים הם משמעותיים, מה שמראים שתנועת המחאה מצליחה במידה מסוימת בזריעת בלבול, פאניקה ומחלוקת בשורות העליון של משטר שנשלט על ידי קשוחים. יש גם סימנים לכך שהמשטר מתחיל להתייחס למפגינים ככוח חברתי לגיטימי.

"אתה יכול לראות שיש כמה קולות שלא בהכרח קוראים לשינוי חקיקה אלא בדרך של יישום החוק", אמר החוקר רז זימט במרכז אליאנס ללימודי איראן באוניברסיטת תל אביב. "לא אתפלא שנוכל לראות יותר ויותר קולות".

המחאה, שהוצתה בעקבות מעצרה הקטלני של מהסא אמיני בת ה-22 בידי משטרת המוסר וקראו לביטול חוק החיג'אב, התרחב לכלול חירויות פוליטיות וחברתיות מורחבות ושיפורים כלכליים. לפי ארגוני זכויות אדם, לפחות 319 מפגינים נהרגו וכ-15,000 נעצרו עד כה במחאה. 

המחאה הנרחבת מעמידה תנועה חסרת מנהיגים המורכבת בעיקר מבני נוער מול קליקה שלטונית מזדקנת, אולטרה-שמרנית, פוליטית ופקידותית, שטיהרה מתונים משורותיה. עד כה המשטר נקט כמעט אך ורק באלימות כדי לדכא את התסיסה, וסירב לשקול דרישות מפתח של האופוזיציה כמו הסרה או הקלה של חוק החיג'אב. הצהרה שאושרה על ידי 227 חברי פרלמנט אף קראה לגורמים רשמיים לנקוט בעונש המוות נגד מפגינים שנתפסו, ומערכת המשפט קראה להמשיך בהאשמות שגוררות עונש מוות נגד מפגינים.

עם זאת, גם בתוך הקשוחים השולטים במנגנון המדינה, הופיעו קולות של התנגדות ודאגה. אנליסטים ציינו כי הצהרת המחוקקים הקוראת לעונש מוות נגד מפגינים לא כללה שמות של חברי פרלמנט, מה שמצביע על זהירות בקרב שורות האליטה. לא המנהיג העליון עלי חמינאי ולא נשיא המדינה, אברהים ראיסי, לא נתנו אישור מלא לדיכוי ההפגנות.

עיתונים רפורמיים העניקו בזהירות קול לקריאות פומביות לשינויים מצד המתונים, כולל חסן חומייני, נכדו של מייסד הרפובליקה האסלאמית. "עדיף להקשיב לאנשים", הוא צוטט בראיון. ואפילו הטלוויזיה הממלכתית בשליטה הדוקה אפשרה כמה קולות מתונים בשידור. "ראיסי מטאטא את הדבר הזה לחמינאי, וחמינאי מטאטא את זה אל ראיסי", אמר חוקר מדעי המדינה בטהרן. "הם פשוט מעבירים את הדבר הזה מאחד לשני".

כמו כן, מוקדם יותר השבוע חבר פרלמנט שמרן מהעיר שבה נערכו כמה מההפגנות החריפות ביותר באיראן, קרא לממשלה להגיב לחוסר שביעות רצון הציבור. "מה שקרה לא היה רק ​​תוצאה של מותה של גב' מהסא אמיני", אמר בראיון ל"איראן אובזרבר". "מה שקרה לאמיני היה הניצוץ שהדליק הצטברות של דרישות של אנשים, שהביא לנו תוצאות מרירות ומזיקות".

במקומות אחרים, איש הדת מוסטפא רוסטאמי, שליחו של המנהיג העליון עלי חמינאי עצמו למערכת האוניברסיטאות במדינה, הודה שרוב האנשים שנסקרו תומכים בהפגנות, אם כי הוא טען שרק חלק קטן ציינו את כללי החיג'אב כסיבה לאי שביעות רצונם. "עלינו להכיר בכמה בעיות יסוד בחברה שלנו", אמר בנאום מוקדם יותר החודש

גם עלי רביי, דוברו לשעבר של הנשיא לשעבר, חסן רוחאני, הזהיר במאמר בעיתון "אטמד" כי גורמים קשוחים "מפעילים לחץ מרבי כדי לשבש את מאמצי המתווכים בין הממשלה למפגינים".

במקביל, בהפגנה חזקה של התנגדות, איש הדת המוסלמי הסוני הבכיר באיראן, מולאווי עבדולחמיד, קרא למשאל עם כלל ארצי על עתידה של המדינה, מה שעורר זעם מצד מנהיגי משמרות המהפכה. "אנשים מפגינים כבר כמעט 50 יום", אמר במהלך דרשה בדרום מזרח המדינה, שם פקידי ביטחון ירו בעשרות מפגינים בשבועות של אי שקט. "הם דיממו וסבלו ממיתות. אתה לא יכול לדחוף אותם החוצה ולהתעלם".

גילויי התנגדות מצד מנהיגי המשטר וצעדים קטנים של הרשויות להכרה בדרישות הציבור סביר להניח שלא יסייעו לפייס תנועת מחאה שנחושה לכאורה להפיל את הרפובליקה האסלאמית. נראה שחמינאי האמין זמן רב שכניעה ללחץ הציבורי רק תפתח את השערים לדרישות נוספות לשינוי.

בתוך איראן רבים תיארו נתק חמור בין ההנהגה למפגינים. המשטר שמר בעיקר על חזית מאוחדת נגד המפגינים, עם מעט סימנים של התנגדות בתוך כוחות הביטחון. "זה כאילו המנהיגים נמצאים בכת שלהם, ואפילו לא שומעים מה הצד השני אומר", אמר חוקר מדעי המדינה בטהרן. "הם לא מבינים אחד את השני. ההנהגה אינה בין האנשים. הם לא נמצאים באותם ערוצי מדיה חברתית. הם לא עושים את קניות המכולת שלהם עם האנשים".

"נשארת השאלה כמה רחוק הם יכולים ללכת", אמר מר זימט. "הם עשויים להיות מודאגים שאם הם יסכימו לשינוי מעשי כלשהו, ​​זה עלול להוביל לדרישות נוספות, כמו הפרדה של גברים ונשים ואסירים פוליטיים. יש גבול למה שהם יכולים לעשות".

לסיכום, נטען בדיווח כי הופעת הסדקים יכולה להיות צעד מכריע לקראת קילוף שכבות של האליטה במה שעשוי להיות התקוממות של חודשים או שנים. "אי אפשר יהיה לחזור למה שהיה לפני 50 יום", אמר מר זימט. "זה מאוד לא סביר שאותה אכיפה של קודים איסלאמיים או אותו דיכוי. נראה שינוי מסוים. אני לא בטוח שהם יכולים לעשות את זה כרגע".