רוחה של אוקראינה התגלמה על ידי אינספור אנשים בתוך המדינה ומחוצה לה. רבים נלחמו מאחורי הקלעים, ואחרים פעלו בפומבי, כמו התורמים הגדולים לפליטים האוקראינים במדינות מסביב. היו גם רופאים שנסעו מספר פעמים לאוקראינה על מנת להכשיר רופאים מקומיים ולימדו אותם כיצד לטפל בפצעי מלחמה. אחרים סייעו בתור חושבים וטיפלו באזרחים פצועים יומם ולילה, אפילו במריופול שהייתה נצורה על ידי הצבא הרוסי.
הנשיא האוקראיני התמקד בשמירה של עיני העולם על אוקראינה. הבדרן לשעבר הבין, אולי באופן מולד, שתשומת הלב היא המטבע היקר ביותר שיש בעולם המודרני. הוא עשה זאת באמצעות בניית תדמית מדוקדקת של המסר שלו. הוא היה בוטה, לפעמים ציני, אך תמיד דיבר ישר ולעניין. זלנסקי הקפיד בכל פעם להדגיש כי "עלינו להציל את אוקראינה כדי להציל את הדמוקרטיה".
בעיתון נכתב כי במציאות חלופית, שבה אוקראינה הייתה מובלת על ידי מנהיג אחר, ייתכן אולי כי היינו רואים את דגל רוסיה מתנופף לו מעל הפרלמנט בקייב. הפיקוד של זלנסקי על כלי הנשק הדיגיטלי גרם לכך שמנהיגים עסקיים ופוליטיקאים בכל מקום נאלצו לנקוט עמדה לגבי המלחמה, בין אם תומכים בה או לא.
העיתון ציין כי זלנסקי גם זכה לביקורות. החלטתו להמעיט באיום הפלישה, כולל חוסר השיתוף של המידע שנמסר על ידי המודיעין האמריקאי עם אזרחיו, עורר את זעמם של רבים בארצו. אחרים שאלו האם הוא מחויב מספיק לשחרר את ארצו מהטרור של הנשיא הרוסי, מבלי להביא לפריצתה של מלחמת עולם שלישית. זלנסקי עצמו הודה שמוקדם מדי לומר אם מאמציו יובילו להצלחתו. בריאיון לעיתון, אמר זלנסקי כי "נשפוט את התוצאות מאוחר יותר".
התרעות פיקוד העורף