לא רואים את הסוף: לפני שנה זה קרה. בליל ה-24 בפברואר 2022 נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הודיע על "מבצע צבאי מיוחד", ורוסיה פלשה לאוקראינה. למרות פריסת הכוחות הנרחבת של הצבא הרוסי סמוך לגבולות בימים שקדמו להכרזה, רק מעטים האמינו שמלחמה כזו אכן עלולה לפרוץ. ואולם, בסופו של דבר פוטין הצליח להפתיע רבים, והמלחמה הגדולה על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה יצאה לדרך.
המלחמה באירופה: מעריב בפרויקט מיוחד לציון שנה למלחמה באוקראינה
"כמות בלתי נתפסת של גופות": האם רוסיה בדרך לקריסה צבאית באוקראינה?
נראה שבמובן מסוים, העולם לא חזר להיות כפי שהיה קודם לכן מאז אותו הלילה. אמנם תבוסת אוקראינה המיידית אותה רבים חזו לא התממשה, לפחות לעת עתה. אך מיליוני אוקראינים נסו על נפשם מאז פרוץ המלחמה, וגם אלו שנשארו במדינה לא חזרו לחייהם הקודמים, ונמצאים מבחינתם בסיוט מתמשך.
שוחחתי עם נינו אבסדזה, חברת הכנסת לשעבר ופרשנית לענייני רוסיה, וחזרתי יחד איתה לגורמים שהובילו את פוטין לבצע את הצעד הקיצוני. במסגרת שיחתנו, היא התייחסה, בין היתר, להשפעה האפשרית של עליית ביידן לשלטון על ההחלטה, והסבירה מהו המכשול הגדול בדרך לסיומם של הקרבות, ולסבלם של מיליוני אוקראינים.
ההרגשה היא שהדבר שהוביל יותר מכל לפרוץ המלחמה, הוא שפוטין לא השלים עד היום עם פירוקה של ברית המועצות לשעבר, וכי הוא חש מבחינתו שהכבוד הלאומי של רוסיה נפגע.
"זה נכון שפוטין קרא לפני כמה שנים לפירוק ברית המועצות לשעבר - 'הטרגדיה הגדולה של האנושות במאה ה-20', למעט מלחמת העולם השנייה. אך כוונתו הייתה לא לעצם הפירוק, אלא למה שקרה לאחר מכן, כאשר מילוני אנשים לטענתו, מצאו את עצמם בסיטואציה לא ברורה. מבחינתו, הסדר העולמי אליו רוסיה הייתה רגילה במשך מאות שנים, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, השתנה".
בשנת 1955 ייסדו מדינות מזרח אירופה את ברית ורשה, שבראשה עמדה ברית המועצות, כמענה להקמת ברית נאט"ו לאחר מלחמת העולם השנייה. הברית, שהיוותה נדבך משמעותי במלחמה הקרה, פורקה בשנת 1991.
אבסדזה מציינת את פירוקה של ברית ורשה אל מול התרחבותה של נאט"ו, כנקודה המרכזית להסתכלות זו של פוטין: "למרות ההבטחות שניתנו לרוסים, לפיהן לאחר שיסגרו את ברית ורשה, המערב לא יתקדם עוד מטר אחד לכיוונה של רוסיה, לאחר הפירוק עוד ועוד מדינות הצטרפו לברית נאט"ו, מה שהשאיר את אוקראינה, לרוע מזלה, כגדר ההפרדה האחרונה שבין רוסיה למערב".
"מבחינת הרוסים המשמעות היא שגדר ההפרדה האחרונה ביניהם למערב נפלה"
"מנקודת המבט של הקרמלין, כל רצועת הביטחון בין רוסיה למערב נעלמה. מה שקרה בפועל, זה שלאחר שבתחילת שנות ה-90 היו חברות בנאט"ו 16 מדינות בלבד, כיום ישנן 30, ובקרוב אף צפויות להצטרף אל הברית שתי מדינות נוספות (שוודיה ופינלנד), פי שניים ממה שהובטח לרוסים, ככה הם רואים את זה", אומרת אבסדזה.
אמנם אוקראינה זו המדינה הגדולה באירופה, אבל מבחינת הרוסים זו גדר ההפרדה האחרונה ביניהם למערב. ברגע שהם שמעו שאוקראינה מבקשת גם היא להצטרף לנאט"ו, המשמעות מבחינתם הייתה פירוק הגדר הזו. פוטין מבחינתו, לא מוכן לראות טילי נאט"ו במרחק של אפס קילומטרים מרוסיה", היא מוסיפה.
גם לאחר פלישת הרוסים לאוקראינה, ראינו שמדינות המערב לא העזו להתעמת ישירות מול רוסיה. לכן עולה השאלה, האם החשש שהציג פוטין בנושא הזה הוא אמיתי, או שמגיע על מנת לשרת אינטרסים מסויימים שלו?
"אנחנו לא יכולים לדעת, זה תיאורטי. הטענה המרכזית של הרוסים בנושא הזה, היא מדוע מה שהיה מותר לארה"ב לדרוש בשנות ה-60', אסור להם כיום" (לאחר משא ומתן ארוך שנערך במהלך שנות ה-60', הסכימה לבסוף בריה"מ לדרישת ארה"ב להסיר את הטילים הבליסטיים בעלי ראשי נפץ גרעיניים, שהוצבו על ידה בקובה).
כמו כן, הסבירה: "רוסיה התרגלה במהלך שנות קיומה של בריה"מ כי ישנם שני מוקדי כוח עיקריים בעולם, הם וארה"ב. הם קראו למצב שנוצר לאחר התפרקות ברית המועצות 'מצב לא נורמאלי, חולני ולא בריא'. הם הרגישו שאמנם הם אלו שניצחו את הנאצים, אבל פתאום אף אחד כבר לא ספר את רוסיה. מבחינתו של פוטין, הוא הצליח להחזיר לרוסיה את הסטטוס של מעצמת על, וככזו היא צריכה להגן על האינטרסים שלה".
"פוטין ראה את הדמוקרטים ככאלו שמנסים לחנך את רוסיה"
אחד האירועים שהעניקו רוח גבית לפוטין ולאופן שבו הוא רואה את יחסי הכוחות בין המעצמות היה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. "הרוסים פירשו את מדיניות ה-'America first' של טראמפ, בכך שהוא למעשה אומר להם כי הוא לא מתערב להם במרחב הסובייטי", מסבירה אבסדזה. עוד ציינה כי עם עלייתו של הנשיא האמריקאי הנוכחי ג'ו ביידן, נציג המפלגה הדמוקרטית במדינה, "ההסתכלות של הרוסים על המצב השתנתה דרמטית".
אבסדזה התייחסה לצורה שבה הנשיא הרוסי רואה את הדברים: "פוטין מבחינתו, רואה את הדמוקרטים בארה"ב ככאלו שמנסים ללמד את הרוסים 'מה הם צריכים להיות כשהם יהיו גדולים', לנסות לחנך אותם. הוא בעצם אמר: 'זה לא יעבוד ככה, אותנו אתם לא הולכים לא לשנות ולא לנהל'. עוד לפני שביידן בכלל פעל בנושא הרוסי, פוטין מבחינתו היה מוכן שזה מה שהדמוקרטים ינסו לעשות כאשר הם בשלטון".
ביידן קרא לשחרר את איש האופוזיציה הרוסי אלכסיי נבלני, האמריקאים אמרו את זה בקול רם וללא שום ספק. הרוסים מבחינתם הגיבו: 'סליחה אדוני ביידן, אתה הבוס של המדינה שלך, לא שלנו'. זו התחושה שהייתה בקרמלין עם תחילת הקדנציה של ביידן. מלכתחילה, היה אפשר להריח את הקונפליקט, ופוטין לדעתי, ניסה להקדים תרופה למכה בנושא הזה", הוסיפה.
עוד ציינה: "כאמור, לתפיסתו, מתוך היכרותו עם הדמוקרטים, והידיעה שאיתם הוא 'יחיה פחות בשלום', פוטין ניסה להקדים תרופה למכה. הוא מההתחלה הציב לאמריקאים תנאים – 'עכשיו אתם תגידו שאוקראינה לא תהיה חברה בנאט"ו, ותוציאו חלק מהנשק ממדינות מזרח אירופה שהן חברות בנאט"ו.
על האולטימטום הזה האמריקאים לא הגיבו. הם מבחינתם אמרו: 'לא אנחנו מחליטים אלא אוקראינה, הדלת של נאט"ו פתוחה בפני כולם'. לדברי אבסדזה, לאחר שפוטין קיבל התעלמות מצד האמריקאים לאולטימטום שהציב, החלה פריסת הכוחות של הצבא הרוסי בגבולות אוקראינה, בימים שקדמו לפרוץ המלחמה", הזכירה אבסדזה.
היא טענה: "אני בטוחה שפוטין תיכנן את התרגיל הצבאי הזה, בתקווה שמי שלא הבין דרך המוח, עכשיו יבין זאת דרך הכוח. הוא תיכנן שלא יהיה צורך להיכנס למלחמה, לאחר שהם יבואו לקראת התנאים שהוא הציב. כאמור, לאחר שזה לא קרה הוא הורה על הכניסה לאוקראינה, לה הוא קורא עד היום 'מבצע צבאי מיוחד'. אנחנו רואים כאן שלוש טרגדיות: המלחמה שהיא טרגדיה בפני עצמה, הפיכתה של המלחמה לשגרה ושסופה לא נראה לעין".
"רוסיה נלחמת בשטח של אוקראינה נגד המערב"
כששאלתי את אבסדזה לגבי הגורמים האפשריים שיכולים להוביל לסיום המלחמה, שכרגע לא נראה לעין, היא הדגישה את המהות שלה: "זאת לא מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אלא מלחמה בין רוסיה למערב הקולקטיבי, בין רוסיה לנאט"ו. כדי שהמלחמה תיגמר, צריך שהצדדים ישבו למשא ומתן. הצד האחד במשא ומתן אפשרי הוא רוסיה, לגבי הצד השני יש בעיה.
"משום שגם אם מחר האוקראינים היו רוצים לשבת, הרוסים לא ישבו איתם. הם מבחינתם לא נלחמים באוקראינה, אלא בשטח של אוקראינה נגד המערב הקולקטיבי. במוסקבה רואים את הבית הלבן ולא את קייב כמקבלי ההחלטות", הדגישה.
אבסדזה המשיכה לתאר את רצונם של הרוסים: "הם רוצים שהמערב, או אולי אפילו ארצות הברית בעצמה, יבואו, ידברו איתם ויתנו להם הבטחה שאוקראינה לא תהיה חלק מנאט"ו. לדעתי, הרוסים לא ידברו עם האוקראינים, וזאת הסיבה שבגינה אנחנו לא ממש יכולים למצוא אור בקצה המנהרה, שיראה על כך שהקטסטרופה הזו באירופה תיגמר בקרוב".
יחד עם זאת, טוענת אבסדזה כי גם המערב ואוקראינה, אינם מעוניינים נכון לעכשיו בהידברות עם הרוסים: "הטרגדיה היא שהמלחמה הזאת מתנהלת בשטחה של אוקראינה. זאת אומרת שבצורה כזאת או אחרת, רוסיה מחכה שהמערב ידבר איתה. למערב כרגע אין שום סיבה לדבר עם הרוסים, הם עוד לא מנצחים. אז למה"?.
היא הסבירה: "אוקראינה מלאה במוטיבציה, שר ההגנה שלהם אמר ששנת 2023 תהיה 'שנת הניצחון של דוד על גוליאת'. יש להם מוטיביציה, כמו גם נשק רב. בין היתר, טנקים גרמנים ואמריקאים, שאמורים להגיע לאוקראינה בהקדם האפשרי. הם מצפים גם למטוסי קרב, שיסופקו להם בקרוב".
סוגיית המתווך וההקשר הישראלי
ההיסטוריה מראה שמלחמות בדרך כלל מסתיימות דרך מתווכים, כאן לא ממש רואים מי יכול לשמש בתפקיד הזה.
"יש לנו אחד שמאוד מנסה, וזה ארדואן. אני לא הייתי קוראת לו מתווך בשלב הזה. הוא פשוט מעביר מסרים, בדרך כלל דרך התקשורת. אי אפשר לקרוא לזה תיווך רציני. תיאורטית לישראל אולי, ואני יודעת שזה מעורר חיוך אצל הרבה אנשים, הייתה אופציה כזאת.
מצד אחד בעיני כל העולם, אנחנו לשמחתנו נחשבים לחלק מהעולם המערבי, ויש לנו 'לגיטימציה מערבית'. מהצד השני, מבחינתו של פוטין ישראל הייתה כמעט המדינה היחידה מאלו שבמערב, שלא ניסתה לחנך וללמד את רוסיה 'מה היא צריכה להיות כשהיא תהיה גדולה'", הדגישה.
כמו כן, אמרה: "המערב הטיל ביקורת, ובצדק, על ניסיונות ההרעלה של אנשי האופוזיציה הרוסית, כמו גם על סיפוח חצי האי קרים. מנגד, אנחנו היינו היחידים שלא עשינו זאת. לא תמכנו בזה, אבל גם לא העברנו על כך ביקורת. הרוסים שמו לזה לב, וקראו לזה 'דיאלוג בגובה העיניים'.
הלכנו מאוד בין הטיפות, בגלל האינטרסים שלנו. האמריקאים לא נמצאים באופן דומיננטי במזרח התיכון, וחיל האוויר הרוסי נמצא כאן. טרם המלחמה, היה הרבה יותר קל לישראל ללכת בין הטיפות בנושא הרוסי, היה בזה היגיון מבחינתה".
היא ציינה את הבעייתיות שבה נמצאת ישראל: "עם תחילת המלחמה, ישראל לא יכולה שלא להתייצב ב'חלק הטוב של המפה', מצד אחד. מצד שני, עדיין ישנה את הבעייתיות של המזרח התיכון שבו אנו נמצאים, עם איראן, חיזבאללה והגורמים השונים האחרים בסביבתנו. עד עכשיו היה את אותו הדיאלוג בגובה העיניים, דברים משתנים וממשיכים להשתנות, אנחנו לא יודעים לאן זה יגיע.
אמנם אנחנו קטנים יחסית לרוסיה ולארה"ב, אבל כל העולם יודע שמירושלים יכולים להרים טלפון גם לבית הלבן וגם לקרמלין, וינהלו איתם דיאלוג, לפחות ככה זה היה בעבר".
לאחרונה, שר החוץ אלי כהן ביקר בקייב, נפגש עם זלנסקי ואף העביר ביקורת על הרוסים. ההתרחשות הזאת יכולה להשפיע לרעה מבחינתו על פעולותיה של רוסיה כאן במזרח התיכון?
"בסופו של דבר הם יבחנו אותנו מבחינתם, על פי המעשים שלנו. מבחינת רוסיה השאלה המרכזית היא מי מעביר לאוקראינים נשק, ומי לא. כרגע זה נראה שישראל לא מוכנה להעברה כזאת של נשק, כפי שמדינות אחרות עושות".