שנה עברה מאז פלישת צבא רוסיה לאוקראינה, וסיום המלחמה לא נראה באופק. בעוד ההנהגה הרוסית מרבה להתבטא בנושא ולתקוף את קייב, קולותיהם של אזרחי המדינה כמעט שלא נשמעים. בסוף השבוע האחרון, למשל, שבו צוין יום השנה לפרוץ הקרבות, נעצרו עשרות בודדות בלבד של מפגינים בסנט פטרסבורג, ביקטרינבורג ובערים נוספות, לעומת אלפי מפגינים נגד מדיניות פוטין בחודש הראשון ללחימה. 

מי שהחליט לשבור את "קשר השתיקה", אם אפשר לכנותו כך, הוא דנילה אוריין בן ה-22 ממוסקבה, שיצא לרחובות רוסיה עם מצלמה בידו, כדי לנסות ולברר מה חושבים תושבי הבירה ואזורים נוספים על המתרחש באוקראינה.

הדעות, לדבריו, די דומות. באחד הסרטונים נשאלו העוברים ושבים על מידת התמיכה שלהם בנשיא, והדברים חזרו על עצמם; "אנחנו חיים טוב, מה שקורה לא נוגע אלינו, ולכן קשה לנו להגיד על פוטין משהו רע"; "אני ניטרלי כלפי כל המצב, פוליטיקה לא מעניינת אותי, אני א-פוליטי, פציפיסט, יש לי את החיים שלי"; "אנחנו אזרחי רוסיה, אז אנחנו תומכים בו, איזו אלטרנטיבה עוד יש? אין"; או "אם לא פוטין, היינו תקועים עדיין במשבר הפיננסי שהיה בשנות ה-90, כאשר האינפלציה נסקה בעשרות אחוזים. הוא הקים את המדינה מתוך הבוץ הזה, והבטיח יציבות". בה בעת, קשה להתעלם מן העובדה שתשובות רבות מסתכמות ב"מעדיפים לא לדבר מול המצלמה".

אוריין מספר: "כשהתחלתי לצלם את 'פרויקט 1420', לא הייתה לי מטרה ספציפית. זה פשוט נשמע לי מעניין. לא כל הסרטונים זמינים ברוסיה, 90 אחוז כן. כשאני מצלם את הסרטונים במוסקבה, בסנט פטרסבורג ובאזורים אחרים במדינה, אני מציג את עצמי בשמי האמיתי". עוד הוסיף: "בקשר לכך שאנשים ברוסיה מעידים על עצמם כא-פוליטיים, ובכן, לדעתי זה לא ייחודי רק לנו, הפוליטיקה ככלל גובה מאנשים הרבה אנרגיות, היא נושא קצת כבד, וזה לא קשור דווקא לדיכוי חופש הביטוי. עם זאת, כשהמשיבים כן בוחרים לענות, פעמים רבות אני שומע תשובות שאין בהן היגיון. למשל, הם אומרים שבשנים שבהן היה בוריס ילצין (הנשיא הדמוקרטי הראשון ברוסיה) בשלטון, בשנות ה-90, הכול היה קשה יותר. אבל זה לא אומר שכתוצאה מכך כל שלטון דמוקרטי ודמוקרטיה באופן כללי הם דבר רע. לצערי, אני חושב שהרבה מן הדעות מתאגדות לכדי תיאוריות קונספירציה, והן ילכו ויהיו דומיננטיות יותר ויותר". 

בתוך כך, גם הדעות התומכות במלחמה מציגות קו אחיד למדי, ונשמע כי אנשים מאשימים את נאט"ו בהיותו גוף מערבי המעוניין לנטרל את רוסיה, מאשימים את אמריקה באימפריאליזם שמטרתו לגזול משאבים, את אוקראינה בכך שהיא בוחרת במלחמה במקום בשלום ואת העולם (ובעיקר את המערב) ברוסופוביה. קולות שונים מצדדים גם בעובדה שהרוסים "הקדימו תרופה למכה", ובעצם הפלישה סיכלו למעשה התקפה כנגד רוסיה שעמדה לצאת לפועל.

אף על פי כן, הגוש המתנגד לא נעלם לחלוטין מעל פני השטח, והמסרבים להשתתף במערכה המלחמתית ולתמוך בה "אינם מבינים כיצד אפשר לתמוך בנשיא שהתחיל במלחמה", טוענים כי "על פוטין להישפט בבית הדין להאג בגין פשעי מלחמה", מבכים על בידודה של רוסיה בקהילה הבין-לאומית ועל הפגיעה בכלכלה, מכנים את גופי השלטון בקרמלין בשם "משטר הדמים", ועוד.

בהקשר זה, מייסד פרויקט 1420 מסביר מדוע לדעתו אין תנועת התנגדות מסודרת ובולטת במדינה: "רוסיה מתנהלת בדומה למשחק בארגז חול של קבוצה מסוימת של אנשים, שיכולה לעשות כל העולה על רוחה ולחוקק כל מיני חוקים מטופשים. אין איזון, אין אופוזיציה שדוחפת להתנגדות או לפעולה כלשהי. אין פה את זה, אז מה אפשר לעשות? הרשויות מנטרות גם את כל פעולות המחאה, ומדכאות אותן אוטומטית. משנה לשנה זה נהיה קשה יותר, הזמן פועל נגד האזרחים כי הטכנולוגיה מתפתחת, ומסוגלת לפקח ולדכא את רוחות המחאה ביעילות רבה יותר. לדוגמה, אחרי ההפגנות ב-2017, כשאלכסיי נבלני פרסם את הסרטונים נגד השחיתות בדרגים הגבוהים של השלטון, נגד ראש ממשלת רוסיה דאז, דמיטרי מדבדב, עשרות אלפים יצאו להפגין ברחובות מוסקבה. לאחר מכן שמה הממשלה מצלמות בכל רחבי העיר שנועדו לזהות פרצופים של אנשים בבירה. כל השיטות האלה הולכות וגדלות, כמו בסין. עם הזמן, זה פשוט יהפוך יותר ויותר קשה להתנגד ולהפגין".

כאמור, בעקבות ההחלטה לפלוש לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, החמירו צעדיו של נשיא רוסיה נגד חופש הביטוי, יותר מבכל 22 שנות שלטונו. בחודש מרץ האחרון נחקק חוק צנזורה המגדיר הפצת מידע "כוזב" על הפלישה כפשע, והעובר עליו צפוי לעד 15 שנות מאסר. חוקי השתקה נוספים אשר מגדירים כפלילי כל ביטוי להתנגדות למלחמה וסיקורה בגופי חדשות עצמאיים, נוסף לאיסור להשתמש במילה 'מלחמה' אלא לדבוק בטרמינולוגיה של 'מבצע צבאי מיוחד', נתנו רוח גבית לפקידי הממשל שטענו כי מי שבכל זאת בוחרים לעשות כן, חותרים תחת האינטרס הלאומי, ואף כינו אותם 'בוגדים'.

מנגד, כשיצא אוריין לבדוק מה קורה בבלארוס השכנה, שבה ידוע השליט אלכסנדר לוקשנקו כבן בריתו הקרוב של פוטין, התבטאו המקומיים יותר בחופשיות, גינו הרג אזרחים חפים מפשע והביעו תקווה להמשיך לחיות בשלום.

האם הופתעת מתשובותיהם בנושא?
"לפי מה שהבנתי מהתגובות שקיבלתי על הסרטונים מבלארוס, אין שם חוקים נוקשים מדי כנגד מה שקרוי 'הפצת שקרים' או 'הפצת מידע כוזב', לכן מרגישים המקומיים חופשיים יותר להביע את דעתם. ברוסיה אסור לומר את המילה 'מלחמה' כתיאור למה שמתרחש כרגע באוקראינה, על אף שפוטין בעצמו אמר את המילה הזאת בכמה סיטואציות שונות. באופן כללי, החוקים ברוסיה די מוזרים ושופטים אנשים על שטויות כמו לייקים ברשתות החברתיות, על שיתוף פוסטים, וכדומה. אין לאזרחים שום אמון בחוקים", טען אוריין והמשיך: "לדעתי, למבוגרים ברוסיה אין כוחות להתנגד, אז הם מעדיפים לבחור בדרך השנייה, אומרים שהם בעד הנשיא, מעין הסתגלות כזאת למצב כדי לשרוד. הצעירים פשוט אומרים שהם לא חושבים על מה שקורה או מעדיפים שלא לחשוב על זה".

יש רגע מהצילומים שזכור לך במיוחד?
"אני לא חושב שיש לי רגע אחד שאני יכול להגיד לעצמי – זה רגע שלא אשכח. התשובות חוזרות על עצמן, אין הרבה הפתעות. לפעמים אני נתקל בנשים מבוגרות שפתאום אומרות במהלך הסרטון שהן תומכות בהיטלר, שהוא עשה טוב למען המולדת שלו, וכל הכבוד לו, בהשוואה לפוטין, אז כן, אולי זה גורם לי קצת להלם".