שנה עברה מאז פלישת צבא רוסיה לאוקראינה, וסיום המלחמה לא נראה באופק. בעוד שבהנהגה הרוסית מרבים להתבטא בנושא ולתקוף את קייב, קולותיהם של אזרחי המדינה כמעט ולא נשמעים.

בסוף השבוע האחרון, למשל, בו צוין יום השנה לפרוץ הקרבות, נעצרו עשרות בודדות בלבד של מפגינים בסנט פטרסבורג, יקטרינבורג ועוד, זאת לעומת אלפים שהפגינו נגד מדיניות פוטין בחודש הראשון ללחימה. 

מי שהחליט לשבור את "קשר השתיקה", אם אפשר לכנותו כך, הוא דנילה אוריין בן ה-22 ממוסקבה, שיצא לרחובות רוסיה עם מצלמה בידיו, כדי לנסות ולברר מה תושבי הבירה ואזורים נוספים חושבים על המתרחש באוקראינה.

הדעות, לדבריו, הן די דומות, כאשר באחד מהסרטונים נשאלים העוברים ושבים על מידת התמיכה שלהם בנשיא, והדברים מתחילים לחזור על עצמם; "אנחנו חיים טוב, מה שקורה לא נוגע אלינו, ולכן קשה לנו להגיד על פוטין משהו רע" / "אני נייטרלי כלפי כל המצב, פוליטיקה לא מעניינת אותי, אני א-פוליטי, פציפיסט, יש לי את החיים שלי" / "אנחנו אזרחי רוסיה, אז אנחנו תומכים בו, איזו אלטרנטיבה עוד יש? אין" / "אם לא פוטין, היינו תקועים עדיין במשבר הפיננסי שהיה בשנות ה-90', כאשר האינפלציה נסקה בעשרות אחוזים. הוא הקים את המדינה מתוך הבוץ הזה, והבטיח יציבות". בה בעת, קשה להתעלם מהעובדה שתשובות רבות מסתכמות ב-"מעדיפים לא לדבר מול המצלמה". 

אוריין מספר: "כשהתחלתי לצלם את 'פרויקט 1420', לא הייתה לי מטרה ספציפית. פשוט, זה היה נשמע לי מעניין. לא כל הסרטונים זמינים ברוסיה, 90% כן. כשאני מצלם את הסרטונים, במוסקבה, סנט פטרסבורג ואזורים אחרים במדינה, אני מציג את עצמי בשמי האמיתי".

עוד הוסיף: "באשר לעובדה שאנשים ברוסיה אומרים על עצמם שהם א-פוליטיים-ובכן, לדעתי, זה לא משהו שהוא ייחודי רק אלינו, פוליטיקה באופן כללי זה נושא שגובה מאנשים הרבה אנרגיות, נושא קצת כבד, וזה לא קשור לדיכוי חופש הביטוי דווקא. עם זאת, כשהמשיבים כן בוחרים לענות, הרבה פעמים אני שומע תשובות ברחוב שאין בהן שום לוגיקה. למשל, הם אומרים לי שבשנים בהם בוריס ילצין (הנשיא הדמוקרטי הראשון ברוסיה) היה בשלטון, בשנות ה-90', אז הכול היה קשה יותר. אבל זה לא אומר שכתוצאה מכך כל שלטון דמוקרטי ודמוקרטיה באופן כללי זה דבר רע. לצערי, אני חושב שהרבה מהדעות מתאגדות לכדי תיאוריות קונספירציה, והן יילכו וייעשה דומיננטיות יותר ויותר". 

בתוך כך, דעות התומכות במלחמה מציגות גם הן קו אחיד למדי, ואנשים נשמעים מאשימים את נאט"ו בהיותו גוף מערבי שמעוניין לנטרל את רוסיה, את אמריקה באימפריאליזם שמטרתו לגזול משאבים, את אוקראינה בכך שהיא בוחרת במלחמה במקום בשלום, את העולם (ובעיקר את המערב) ברוסופוביה, וקולות שונים מצדדים גם בעובדה שהרוסים "הקדימו תרופה למכה", ובעצם הפלישה למעשה סיכלו תכנית התקפה שעמדה לצאת אל הפועל כנגד רוסיה עצמה.

אף על פי כן, הגוש הנגדי לא נעלם לגמרי מעל פני השטח, ואלו המסרבים להיות חלק מהמערכה המלחמתית והתמיכה בה, אינם "מבינים כיצד אפשר לתמוך בנשיא שהתחיל במלחמה", טוענים כי "על פוטין להישפט בבית הדין להאג בגין פשעי מלחמה", מבכים על בידודה של רוסיה בקהילה הבינלאומית והפגיעה בכלכלה, מכנים את גופי השלטון בקרמלין "משטר הדמים", ועוד.

באותו ההקשר, מייסד הפרויקט מסביר מדוע לדעתו אין תנועת התנגדות מסודרת ובולטת במדינה: "רוסיה מתנהלת בדומה למשחק בארגז חול עבור קבוצה מסוימת של אנשים, שיכולים לעשות כל העולה על רוחם, לחוקק כל מיני חוקים מטופשים, אין איזון, אין אופוזיציה שדוחפת להתנגדות או לפעולה כלשהיא. אין פה את זה, אז מה אפשר לעשות? הרשויות מנטרות גם את כל פעולות המחאה, ומדכאות אותן באופן אוטומטי. משנה לשנה, זה נהיה קשה יותר, הזמן פועל נגד האזרחים כי הטכנולוגיה מתפתחת, ויודעת לפקח ולדכא את רוחות המחאה בצורה יותר אפקטיבית. לדוגמא, אחרי ההפגנות ב-2017, כשאלכסיי נבלני פרסם את הסרטונים נגד השחיתות בדרגים הגבוהים של השלטון, נגד ראש ממשלת רוסיה דאז דמיטרי מדבדב, ועשרות אלפים יצאו להפגין ברחובות מוסקבה, אז הממשלה שמה לאחר מכן מצלמות בכל רחבי העיר שנועדו לזיהוי פרצופים של אנשים בבירה. כל השיטות האלו הולכות וגדלות, כמו בסין. עם הזמן, זה פשוט יהפוך יותר ויותר קשה, להתנגד ולהפגין".

כאמור, בעקבות ההחלטה לפלוש לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, החמירו הצעדים של נשיא רוסיה נגד חופש הביטוי, יותר מבכל 22 שנות שלטונו. חוק צנזורה שמגדיר הפצת מידע "כוזב" על הפלישה כפשע נחקק בחודש מרץ האחרון, ומי שעובר עליו צפוי לעד 15 שנות מאסר. חוקי השתקה נוספים, אשר מפלילים כל ביטויי התנגדות למלחמה וסיקורה בגופי חדשות עצמאיים, בנוסף לאיסור לעשות שימוש במילה 'מלחמה' אלא לדבוק בטרמינולוגיה 'מבצע צבאי מיוחד', נתנו רוח גבית לפקידי הממשל שטענו כי מי שבכל זאת בוחר לעשות כן חותר תחת האינטרס הלאומי, ואף כינו אותם 'בוגדים'.

מנגד, כשיצא אוריין לבדוק מה קורה בבלארוס השכנה, שם ידוע השליט אלכסנדר לוקשנקו בתור בן בריתו הקרוב של פוטין, המקומיים נשמעו מתבטאים ביתר חופשיות, וגינו הרג אזרחים חפים מפשע, כמו גם הביעו תקווה להמשיך ולחיות בשלום. 

האם הופתעת מתשובותיהם בנושא?
"לפי מה שהבנתי מהתגובות שקיבלתי על הסרטונים מבלארוס, אין שם חוקים נוקשים מידי כנגד מה שקרוי 'הפצת שקרים', או 'הפצת מידע כוזב', לכן המקומיים מרגישים יותר חופשיים להביע את דעתם. ברוסיה אסור לומר את המילה 'מלחמה' כתיאור למה שמתרחש כרגע באוקראינה, לדוגמא, למרות שפוטין בעצמו אמר את המילה הזו במספר סיטואציות שונות. באופן כללי, החוקים ברוסיה הם די מוזרים, ושופטים אנשים על שטויות, על לייקים ברשתות החברתיות, על שיתוף פוסטים, וכדומה. אין לאזרחים שום אמון בחוקים", טען אוריין.

עוד המשיך ואמר: "לדעתי, למבוגרים ברוסיה אין כוחות להתנגד למשהו, אז הם מעדיפים לבחור את הדרך השנייה, אומרים שהם בעד הנשיא, כמו מין הסתגלות למצב כדי לשרוד. הצעירים פשוט אומרים שהם לא חושבים על מה שקורה, או מעדיפים שלא לחשוב על זה".

יש רגע מהצילומים שזכור לך במיוחד?
"אני לא חושב שיש לי רגע אחד שאני יכול להגיד לעצמי - זה רגע שלא אשכח. התשובות חוזרות על עצמן, אין הרבה הפתעות. לפעמים אני נתקל בנשים מבוגרות שפתאום אומרות במהלך הסרטון שהן תומכות בהיטלר, שהוא עשה טוב למען המולדת שלו, וכל הכבוד לו, בהשוואה לפוטין, אז כן, אולי זה גורם לי קצת להלם".