על התחושות הקשות באותם הימים, סיפר: "ההרגשה הראשונה שחשתי כשחזרתי לארה"ב הייתה של הלם ותדהמה גדולה. הייתה השתאות עצומה מצד האמריקאים מיכולת הביצוע של הטרוריסטים, זאת לצד מחדל האבטחה העצום שאירע אז.
מספר ימים לאחר מכן, התקיים כנס חירום באו"ם, והעצרת הראשית התכנסה. היה גינוי נרחב של המעשה הברברי, כמובן גם מצידי. הבחנתי במבוכה הקשה שאחזה בחלק מהשגרירים הערבים. במהלך הדיון בעצרת הכללית, ניגש אליי שגריר מצרים דאז, ודיבר על שיתופי פעולה עתידיים.
הלקחים שנלמדו
הוא הדגיש כי "כל תפיסת העולם הביטחונית שלהם השתנתה לחלוטין לאחר האסון. האירוע הזה הכניס את ארצות הברית למשבר עמוק, שלקח לה זמן רב להתאושש ממנו".
כמו כן, נעשה גם חידוד בקרב האמריקאים בנוגע לאויבים פוטנציאליים שיכולים לאיים עליהם בטווח הרחוק, ולא רק המיידי. כאלה שיכולים להיווצר עם הזמן".
ידה של ארצות הברית בכל - מפקח שיודע איפה האינטרסים שלו ואיך להגן עליהם. מפקח שמחזיק בסניפים רבים בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי".
לפני כשנתיים, בעת שארצות הברית פינתה את כוחותיה האחרונים מהמדינה, נשמעו ביקורות רבות על האופן שבו הפינוי בוצע. תמונות האנשים הרבים על המטוסים האמריקאים תוך כדי שהם ממריאים משדה התעופה המקומי, יחד עם הנשק האמריקאי הרב שנשאר בשטח המדינה ועבר לידי הטליבאן, רק הגבירו אותן אף יותר.
עם זאת, לנקרי טוען כי לבסוף, מבצעים מסוג זה אינם יכולים להיות מושלמים בכל ההיבטים: "מבצע צבאי זה תמיד דבר לא 'אידיאלי'. התנסינו בכך במהלך היציאה מלבנון.
ההחלטה עצמה לפלוש לאפגניסטן הייתה נכונה והכרחית, אך הביצוע היה לקוי. הדבר הזה נגרר יותר מידי זמן, וגם בנות הברית של ארצות הברית נאלצו לשלם עקב כך את המחיר".
התרעות פיקוד העורף