בשבוע האחרון הגיעה המתיחות בין איראן לישראל לנקודת רתיחה היסטורית, בייחוד עם שיגורם של 110 טילים בליסטיים, 185 כטב"מים ו־36 טילי שיוט איראניים לעבר ישראל, ש־99% מתוכם יורטו טרם הגעתם למרחב האווירי של ישראל, כתגובה לחיסולו של מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים בסוריה ובלבנון.
בעוד שכוחות הביטחון במתיחות שיא, הדבר משפיע באופן ישיר גם על בני הקהילה היהודית באיראן, המונה כיום כ־8300 איש (בניגוד לשנים עברו שבהן מנתה בין 15 אלף ל־30 אלף יהודים והייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון).
"לא שיערנו שהיחסים עם איראן יחריפו עד כדי שיגור כמות כזו גדולה של טילים. זה בעיניי משליך ישירות עלינו ועל הביטחון שלנו. אף פעם לא חשבתי שיש סכנה לחיי באיראן, כי אני גדלתי לתוך התרבות הזו ורכשתי השכלה איראנית וזו התרבות היחידה שאני מכיר, אבל עכשיו אני לא יודע אם בטוח פה".
“כללי המשחק השתנו"
“אף פעם לא חששתי לחיי כמו שאני חוששת עכשיו", אומרת פ' (61), יהודייה מטהרן, גם היא בשיחת טלגרם. “אני יהודייה גאה ותמיד הייתי, אבל ידעתי איך להסתדר עם השנאה של האיראנים המוסלמים כלפינו. ידענו להתאים את עצמנו ולהסתגר בינינו לבין עצמנו. כלפי חוץ התנהגנו כ'מוסלמים' ובבתים שמרנו על המסורת היהודית. גם אחרי שחמאס ביצע את הפשע הנורא ב־7 באוקטובר, כלפי חוץ גיליתי אדישות אבל בבית כאבנו את המצב ולבנו עם משפחות החטופים".
"בתחילת המלחמה, כשפורסם שצה"ל הפגיז את בית חולים שיפא (דיווח שהתברר ככוזב) האיראנים שרפו את דגלי ישראל בקברי אסתר ומרדכי בעיירה חמאדן (בצפון המדינה) שנחשבים לקדושים ביותר באיראן ליהודים וזו פעם ראשונה בהיסטוריה שזה קרה. גם לא האמנתי שאיראן באמת תשלח טילים לישראל כי אף פעם זה לא קרה, אבל עכשיו אני מרגישה שכללי המשחק השתנו ואני מקווה שזה לא יפגע בנו כי לנו אין איך להגן על עצמנו בבית שלנו, איראן".
יש לציין כי הקהילה היהודית באיראן (כמו גם נוצרים, זורואסטרים ומיעוטים דתיים אחרים) נחשבת למיעוט דתי מוגן. ליהודי איראן יש בתי כנסת, גישה לבשר כשר ויין לשבת (למרות האיסור הלאומי על אלכוהול) ואפילו אנדרטה לזכר חיילים יהודים שנפלו במהלך מלחמת איראן־עיראק (1988־1980).
“למרות שהמשטר משדר שהוא דואג לנו, ואני יודעת שרצח יהודי באיראן בגלל המצב לא יצטייר טוב בעולם, אני עדיין לא יודעת למה האזרחים המוסלמים האיראנים הקיצונים מסוגלים כי הם מחפשים לנקום", מציינת פ'. “ב־30 באוקטובר אילצו אותנו, כמו שאמרתי לך, לצעוד נגד ישראל. עשו את זה גם בשיראז, בעוספיה, ביזד ובקרמנשה. חשוב לי להגיד שכיהודייה אני ממש לא נגד ישראל, אבל האיום של המשטר רק משקף לך את תמונת המצב והקושי התמידי שאנחנו חווים".
“גל שיעבור"
נ' (42), גם הוא מטהרן, מציג תמונה יותר אופטימית כיהודי באיראן בתקופת המלחמה. “אני לא מרגיש איום על חיי ולא מרגיש שנשקפת סכנה לחיי. נכון שזה לא מצב פשוט ולא אלך ואצעק ברחוב שאני יהודי, אבל אני מרגיש די בטוח. המשטר האיראני אף פעם לא איים על חיי כיהודי, ואני לא חושב שזה ישתנה גם עכשיו כשאיראן תקפה את ישראל".
"כשחומייני עלה לשלטון (במהפכה האיראנית ב־1979) גם היה חשש שיהרגו את הקהילה היהודית אבל עובדה ש־45 שנה אחרי כן ועדיין אנחנו פה. זו התרבות שלנו והחינוך שלנו, וגם אם מתוח עכשיו – זה גל שיעבור".
בצל המתיחות הנוכחית עולות בקרב הקהילה היהודית שאלות רבות לגבי חג הפסח השנה, לא רק בשל המחסור במצרכי וסמלי החג, אלא בייחוד לנוכח העובדה שבשנה שעברה, אפריל 2023, התבקשה הקהילה היהודית שלא לחגוג את החג והמשטר האיראני הפציר בה לבטל את אירועי הפסח כדי להשתתף ב"יום ירושלים" השנתי ולחגוג את “ההתנגדות" הפלסטינית ל"כיבוש הציוני".
“כמו שאמרתי לך, זה ברור – אם המשטר מבקש משהו אנחנו חייבים לקיים, כי אם לא – ניפגע", אומר נ'. “אני לא יודע אם אחגוג את פסח השנה. אם המשטר יבקש שלא נחגוג אז לא נחגוג. אבל אם הוא לא יגיד כלום, אני גם ככה לא חושב שיש לי איך לחגוג כי זה לא מצב לחגיגות. אולי נקיים ארוחה רגילה וזהו. לא בית כנסת ולא תפילה ולא משהו שיכול לסכן אותי".
התרעות פיקוד העורף