לאור התמונות המגיעות מהקמפוסים בארה"ב, ישראלים רבים תוהים כיצד הגענו למצב בו מאות סטודנטים מצדיקים ארגון טרור רצחני, מפגינים שנאה תהומית לישראל ורוצים לפגוע פיזית ביהודים. לסטודנטים אלה קיימת תחושה של שליחות שלא נראתה מאז מלחמת וייטנאם ומתבקשת השאלה מדוע דווקא ישראל העירה אותם משנתם?
הלבנים נתפסו כ"מקרבנים" או כ"פריבילגים" והמיעוטים ה"ילידים", כקורבנות, הגיבורים החדשים וקיימת סלחנות כלפיהם כאשר הם מפרים את החוק או מעורבים טרור. היהודים מזוהים כלבנים-פריבילגים ולכן גם מדינתם, ישראל, נתפסת כך ולכן צריך למחות נגדה, כי היא חלק מהסדר הישן.
לצד זה זרמו תרומות ענק ממדינות ערב לאקדמיה שמטרתן לשפר את תדמיתן לקידום נושאי מחקר "מומלצים", מימון פעילות נגד ישראל, גיוס סגל "מתאים" וקידום חרם על אוניברסיטאות בישראל.
לצד זה קיימת פעילות אינטנסיבית במדיה החברתית נגד ישראל והפצת פייק ניוז אליהם נחשפים הצעירים בקמפוסים. דפוסים אלה גם נמצאו בקונפליקטים קודמים אולם כעת מספר ההרוגים הגדול, אורך ונזקי המלחמה יצרו תגובה חריפה.
סמכויות ההסברה ועיסוק בתדמית ישראל חולקו מזה שנים, לפי אינטרסים פוליטיים ומפלגתיים, למספר משרדי ממשלה אשר פעלו ללא תיאום ביניהם, העברת מסרים מנוגדים וחוסר מקצועיות משווע. הגיע הזמן להקים רשות לאומית להסברה ומאבק באנטישמיות המנותקת מפוליטיקה ומבוססת על מחקר וניהול מקצועי אשר תלחם נגד כל הגורמים שאוזכרו כלוקחים חלק בתופעה.
פעילות נגד האנטישמיות יכולה להתבסס על שיתופי פעולה עם קהילות וארגונים יהודים ונוצרים, מכוני מחקר, מפלגות, ממשל מקומי אוהד ואחרים תוך מתן כלים לפעילים באשר לאסטרטגיות התגובה יעילות, לימוד מסיפורי הצלחה וכישלון ובעיקר מתן סיוע לעשרות ארגוני החברה האזרחית, המרגישים כפועלים בחלל ריק.