לאורך עשרות שנים היחס לישראל בבריטניה נע על הציר שבין אירופה, הקשוחה כלפינו יחסית, לבין ארה"ב, ידידתנו הגדולה ביותר. העניין צף ועולה מחדש בכל מערכת בחירות. הניצחון של סטארמר מביא עימו בשורה צפויה באשר לכיוון שאליו בריטניה עתידה לנוע ביחס לישראל, למלחמה בעזה, לסוגיה הפלסטינית ולמזרח התיכון כולו: ממשלת הלייבור צפוה לזוז לכיוון של אירופה. השאלה היא לא "האם?", אלא - "עד כמה וכמה מהר זה יקרה?".
בישראל מכירים היטב את הקטע במצע הבחירות של הלייבור שמתייחס לסכסוך ישראלי-פלסטיני ולפתרון המדיני המועדף. כאן בהחלט ניתן להצביע על הדינמיקה החיובית מבחינתנו, שבאה לידי ביטוי בתיקון של סעיף ההכרה במדינה פלסטינית.
הסעיף המדובר עבר הליכי האבולוציה: בתקופת קורבין המצע של הלייבור כלל בתוכו הבטחה להכיר במדינה פלסטינית באופן מיידי, ללא תנאים וללא כל קשר לתהליך מדיני. בתקופת סטארמר הבטחה זו שונתה דרמטית.
כיום העמדה של לייבור היא: "הכרה במדינה פלסטינית כחלק מהתהליך המדיני, כצעד שיועיל לדינמיקה הכוללת". הנוסח המעודכן של חזון מפלגת השמאל-מרכז הבריטית בנושא הפלסטיני במצע הבחירות שאיתו העפילו הלילה לשלטון - בהחלט נותן מרחב תמרון ועשוי להרגיע את הדרג המדיני בישראל.
ראש הממשלה החדש, קיר סטארמר, לא רוצה להיות ג'רמי קורבן. הוא רוצה להצטייר כמדינאי מתון וכמבוגר אחראי.
סטארמר לא מעוניין להיות ראש ממשלה שמזוהה עם מאבקיהן של אירלנד, ספרד או נורבגיה. בריטים, ללא קשר להשתייכותם פוליטית, תמיד שואפים להוביל מהלכים מדיניים ולא להיות מובלים על ידי אחרים. ספרד, נורבגיה ואירלנד אינן חברות המועדון של בריטניה.
המועדון הסגור של בריטניה הוא מועדון מדינות ה-E3, "הגדולות", יחד עם גרמניה וצרפת. במועדון הזה לא ממהרים להכיר במדינה פלסטינית, אלא מתנים את ההכרה בשורה של תנאים. כך שסביר להניח כי קיר סטארמר לא יעסוק אקטיבית בסוגיה הפלסטינית בחודשים הראשונים שלו בדאונינג 10.
לצד ההיבט האופטימי כדאי לציין את הסיבות לדאגה, שבהחלט ישנן.
קיר סטארמר בהחלט זוכר את נפילתו הפוליטית של קורבין הקיצוני, ולא רוצה לסיים כמוהו. מנגד, יש לסטארמר אילוצים פנימיים בתוך מפלגתו שדוחפים אותו לכיוון השמאלי יותר, צד שהוא שלילי מבחינת ישראל. בתוך מפלגת הלייבור קיים פלג פרו-פלסטיני בלתי מבוטל, כמו בכל מפלגות שמאל-מרכז באירופאיות. ראש הממשלה הנכנס ייאלץ לספר לקולות האלה מענה.
בשורה התחתונה, מבחינת ישראל כדאי לנקוט בקו האמצעי בכל הנוגע לשינויי המדיניות הבריטית: מחד - למתן חששות יתר, מאידך - לא לפתח ציפיות.