קשה להסביר במילים את חשיבותו של אסד וחשיבותה של סוריה לציר. אם משטר אסד אכן יקרוס - איראן תאבד את הרצף הטריטוריאלי עם לבנון (בוודאי כאשר מעבר אבו-כמאל שהיה בשליטת המיליציות השיעיות נפל בידי הכוחות הכורדים שנתמכים כל ידי ארה"ב), תתקשה מאוד לחמש מחדש את חיזבאללה ובעיקר תאבד את היכולת לאיים על ישראל מאיזור רמת הגולן או דמשק.
יתרה מזאת, לאחר הנכונות של חיזבאללה להפסיק לתמוך במערכה של חמאס בעזה בשל מצבו הקשה, ולאור חוסר היכולת איראן להציל את אסד (איראן נזהרה שלא לשלוח כוחות איראניים מחוץ למדינה, היא תלויה בחיזבאללה שלא יכול להגיש סיוע אפקטיבי לאסד בשל מצבו הקשה, ולכל היותר היא יכולה לשלוח עוד קציני כוח קודס למדינה או אפילו לירות טק"ק לעבר ריכוזי המורדים אבל צעדים אלו לא ישנו את המצב הקשה של אסד) - ישנו ספק רב לגבי היכולת של הציר לפעול במשותף באופן שאמור להגן על איראן ועל האינטרסים שלה באיזור.
סימן השאלה הגדול ביותר נוגע לתוכנית הגרעין של איראן. טהרן יכולה להעשיר לרמה צבאית של 90% "כבר מחר" ולנסות תוך מספר חודשים לבנות מתקן גרעיני. עובדה זו יכולה באופן תיאורטי "לכפר" על הפגיעה בציר ולחזק דרמטית את הרתעה של איראן. זו גם הסיבה לריבוי ההצהרות מצד בכירים במשטר (בהווה ובעבר) על הצורך של טהרן לשקול מחדש את האסטרטגיה הגרעינית שלה.
אבל, מהלך שכזה ללא מטריית ההגנה של חיזבאללה, בשילוב עם תחושת המסוגלות הישראלית לתקוף באיראן ועם הנשיא טראמפ בבית הלבן, עלול לאיים על המשטר בטהרן באופן ישיר. עניין זה מסלים את הדילמה שעומדת בפני המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, לרמת שיא.
התרעות פיקוד העורף