מעצר ב”אגף המוות”
ההפגנות התפתחו במהרה למלחמת אזרחית מורכבת, שהיו בה קרבות קשים, מעשי טבח ופשעי מלחמה. במהלך השנים האלה, עד הפלת שלטונו של אסד בידי המורדים בשבוע האחרון, ברחו מסוריה יותר מחמישה מיליון תושבים למדינות שונות, חלקן באזור (ירדן, לבנון, טורקיה, עיראק וכורדיסטן) וחלקן באירופה ובאמריקה. חלק קטן מהפליטים הסורים שברחו למדינות ערביות החל לחזור בימים האחרונים לסוריה.
אדוארד ז’אנדור, יליד דמשק שמתגורר בשנים האחרונות בטורונטו, קנדה, הוא אחד ממיליוני הפליטים האלה. “עזבתי, או ליתר דיוק ברחתי מדמשק ב־2015, כשהצבא הסורי רצה לחייב אותי לשרת את אל־אסד האכזרי. היה ברור לי שאני לא מוכן לכך, אז עזבתי”, הוא מספר. “אגב, מי שעזר לי להגר לקנדה הוא ישראלי שהכרתי. בכלל, אני חושב שלנו, הסורים, ולכם, היהודים, יש הרבה במשותף. אבא שלי המנוח אמר לי פעם שהרופאים היהודים הם הכי חכמים. לפני משטר אסד היהודים והמוסלמים חיו בשלום. אין לסורים בעיה איתכם, רק לאסד ולאנשיו היו בעיות”.
ז’אנדור מספר כי חווה על בשרו את אכזריות המשטר הסורי, כשנשלח למעצר באגף 215 בכלא שנמצא בשכונת כפר סוסה בדמשק. “ב־2013 השתתפתי בהפגנה נגד אל־אסד, וכשהחיילים שלו תפסו אותי נעצרתי ונשלחתי למקום שנקרא ‘אגף המוות’”, הוא מפרט. “עברתי שם עינויים קשים בחקירות, שברו לי את הרגל והיכו אותי עד שהתחננתי לאלוהים שיהרוג אותי ויגאל אותי מייסוריי. אחרי שישה ימים שוחררתי מהמעצר. הייתי רק נער. כששוחררתי מהכלא, ידעתי שאני לא אתגייס לצבא הזה, זה היה לי ברור. אז הצלחתי בדרך לא דרך לברוח לקנדה”.
האב והאח נרצחו
ב־2010 דנדשי קנה בית בחומס, אלא ששנה לאחר מכן המצב השתנה. “אני זוכר שבשלב מסוים, על רקע מהומות שפרצו בשכונה שלי, הצבא הסורי השתלט על השכונה. הם פרצו לבתים, כולל לבית שלי, חיפשו בין החפצים שלי כדי לראות אם אני מורד, והפגיזו את השכונה בהפגזות ארטילריות נוראיות. הבנתי שאין לי ברירה, ואחרי שנתיים שבהן ניסיתי לעבור ממקום למקום בתוך חומס, הבנתי שהסכנה בכל מקום, אז בספטמבר 2013 עזבתי”.
דנדשי התפרסם בעולם כפליט סורי שהוא אחד התומכים הנלהבים של ישראל. הוא אף פתח את הבלוג “Thank You Am Israel” שמתעד עזרה של ישראלים לפליטים סורים. מאז 7 באוקטובר הוא משתתף בהפגנות למען ישראל ותוקף ברשתות החברתיות בכל הזדמנות גולשים פרו־פלסטינים.
“אני חושב שישראל היא לא השטן, אלא היא עושה בדיוק מה שצריך לעשות”, הוא מסביר. “במלחמת האזרחים ראיתי שישראל עזרה לפליטים סורים, טיפלה בהם, וישראלים עזרו לפליטים לברוח למדינות זרות. אז איך אפשר לומר שהישראלים רוצחי עם? בניגוד למדינות אחרות, ישראל פתחה את שעריה לעזרה לפליטים סורים, וזה גרם לי להבין שכל מה שחונכתי עליו, שישראל אויבת ורוצה להרוג את הסורים, הוא לא נכון. אני בטוח שעכשיו, כשמלחמת האזרחים נגמרת, יהיה שלום בין ישראל ובין סוריה. אני רוצה שהישראלים יוכלו לבקר בסוריה בקלות ושהסורים יוכלו לבקר בישראל בקלות. זה החלום שלי, ואני רוצה שהוא יתגשם”.
“הייתי ילדה בת 12 כשעזבנו את סוריה ב־2012 אחרי הטרגדיה הזאת, כי אמא שלי רצתה להגן עליי ועל אחיי הקטנים, כך שאת שנות הנעורים שלי, ועכשיו את הבגרות שלי, עברתי ואני עוברת בלונדון. הגעגועים לאבי ולאחי לא עוזבים אותי”.
"בכל מקרה, אני תמיד הייתי ותמיד אהיה סורית גאה, בייחוד עכשיו, כשסוריה האמיתית נולדה מחדש ושוחררה משלטון עתיק ומושחת של משפחת אל־אסד. בשאר מושלך עכשיו לפח הזבל של ההיסטוריה, ואני גאה במורדים הסורים וגאה בכל מי שלחמו במהפכה הזאת והפכו את החלום למציאות. זה חג לכל הסורים באשר הם בעולם”.
התרעות פיקוד העורף