וורד ערכה סיור בכלא, מלווה בכמה חיילי מורדים ומתורגמן, כאשר נכנסו לחדר שהיה ריק למראית עין. אלא שאז הבחינו בפינת החדר בשמיכה, ועלה החשד כי אינם לבדם. רגעים אחר כך השמיכה התרוממה, ואדם מבוהל הרים את ידיו בכניעה למול חמוש האופוזיציה שעמד מולו.
האסיר, תושב חומס במקור, תפס בחוזקה בשתי ידיו את ידה של וורד ונשען עליה. גם כאשר יצאו אל מחוץ לכותלי הכלא הוא סירב להרפות ממנה, והמתורגמן תרגם לה את תחינתו "אל תלכי, תישארי איתי כאן".
האסיר נדהם לראות את אור השמש, והרים את עיניו בפליאה ובהכרת תודה: "תודה לאללה, יש אור. רואים את השמיים", הוא קרא. כאשר התבשר על נפילתו של אסד הוא לא האמין למשמע אוזניו: "אתם רציניים?" הוא שאל, וכשקיבל את האישור התנפל על לוחם האופוזיציה, נישק אותו מספר פעמים על לחייו ובירך אותו. וורד סיכמה ואמרה "בכל עשרים שנותיי במקצוע לא ראיתי מראה כזה יוצא דופן ומרגש".