משרד החוץ האירי הגיב להחלטה כך: ״אירלנד מצירה על ההחלטה ומאמינה בחשיבות שמירת ערוצי תקשורת דיפלומטיים. עמדתה בנוגע לסכסוך במזרח התיכון מונחית על ידי עקרונות המשפט הבינלאומי והמחויבות להומניטריות״.
"זה יום קשה לכולנו, אבל נמשיך לעבוד ולתמוך בקהילה היהודית והישראלית באירלנד, ועדיין, המסר שלנו לאירלנד ולמדינות אחרות מאוד ברור: אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, ואנחנו נקצה את המשאבים שלנו למקומות שבהם הם נדרשים”.
עבודה מסביב לשעון
ארליך בת ה־44 מילאה שורת תפקידים בטרם הגיעה לתפקיד שגרירת ישראל באירלנד. בין היתר שימשה סגנית שגריר ישראל בקוסטה ריקה וסגנית מנהל השירות הקונסולרי בצפון אמריקה. מינויה כשגרירה באירלנד אושר על ידי הממשלה באפריל 2023, ובאוגוסט אותה שנה, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נכנסה למעון השגרירות בדבלין.
“זו הייתה שנה מאתגרת מאוד”, היא אומרת. “נכנסתי לדבלין כחודש לפני שפרצה המלחמה, והתחושה הייתה של שהייה בחזית מדינית עוינת. השנאה היא לא רק כלפי ישראל, אלא מופנית גם אישית נגדי, כמי שמסמלת את ישראל עבור רבים מהאירים. מצד שני, הייתה לנו היכולת להעביר את המסרים שלנו בצורה שבה הנוכחות שלנו כשגרירות הייתה מורגשת. בשיתוף הקהילה היהודית והקהילה הישראלית, שנרתמו ועזרו לנו בפעילויותינו, עשינו עבודה חשובה מאוד, שהורגשה באירלנד”.
"הקשרים שלנו רחבים, ובשנה הזו באמת עבדנו מסביב לשעון בהיבט המדיני, בהיבט הדיפלומטיה הציבורית, בתקשורת ובכל תחום אפשרי כדי להדהד כמה שיותר את המציאות שלנו ולהעביר אותה בצורה ברורה, שלא משתקפת, לצערי, בתקשורת האירית”.
"בגלל המדיניות הבלתי נסבלת של ממשלת אירלנד, שפעם אחר פעם מראה שהיא לא פועלת למען קידום השלום ושהיא לא מדינה ניטרלית, כפי שטוענים הרבה מאוד מאנשי הממשלה האירית, הממשלה הזו מקדמת באופן חד־צדדי צעדים אנטי־ישראליים”.
"מבחינתי, להיות מסוגלת לייצג את המדינה בתקופה שבה כולנו מרגישים חסרי אונים, זה דבר שאני מוכנה לשלם מחיר עבורו. לא רק אני מרגישה כך, אלא כל הקולגות שלי שנמצאים בחזית הדיפלומטית במדינות עוינות. כולנו נאבקים כל יום על ישראל, על הלגיטימציה הבסיסית של קיום מדינת ישראל ועל הזכות שלנו להגן על עצמנו”.
"בזה אירלנד חריגה ביחס לכל מקום אחר. חווינו את זה כשגרירות, ראינו את החששות ההולכים וגוברים של אנשי הקהילה היהודית והישראלית באירלנד לחייהם ולעתידם. לצערנו, זה קורה באופן סיסטמטי מאז ההכרה של אירלנד במדינה פלסטינית. מאז, הרטוריקה, הקיצוניות והיוזמות האנטי־ישראליות רק מחריפות”.
החששות הולכים וגוברים
ב־22 במאי השנה, כשאירלנד הכריזה על הכרה במדינה פלסטינית, הוחזרה ארליך על ידי משרד החוץ להתייעצויות בישראל. מאז, על אף שנשארה בקשר צמוד עם הקהילה היהודית והישראלית באירלנד, היא עברה ללונדון ובהמשך למדריד, שם השתכנה בביתו הריק של שגריר ישראל בספרד.
אגב, למרות התערערות היחסים בין שתי המדינות, אירלנד החליטה נכון לעכשיו להשאיר את השגרירה בישראל, סוניה מקגינס, בתפקידה וגם במעונה ברמת גן. “באופן כללי, היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאירלנד יכולים להתקרב ויכולים להתרחק”, מציינת ארליך. “אני מקווה שיבוא יום שבו המדיניות האירית תאפשר חזרה של השגרירות שלנו לשם. כרגע, במציאות הנוכחית, המחויבות שלנו בתוך המערך הדיפלומטי, וכלפי משלמי המיסים בארץ, היא להבטיח שאנחנו משקיעים את המשאבים במקומות הנכונים.
"יהיה תמיד המשך שיח עם אירלנד, אנחנו חלילה לא מנתקים את היחסים, אבל הפורמט של השגרירות בשטח יצומצם כדי להקצות אותו למקום שבו באמת יהיה שיתוף פעולה. האינטרס הוא להרחיב את היריעה של התחומים שבהם אנחנו עובדים עם המדינה המארחת. הקשר שלנו עם הקהילה היהודית והישראלית באירלנד יישאר אותו הדבר, רק בפורמט אחר, מכורח הנסיבות”.
"החשש של הקהילה הוא שממשלת אירלנד לא מספקת לה את הערבויות הנדרשות להמשך קיומה בביטחון. אנחנו לא רואים התחייבות מצד אירלנד להיאבק באנטישמיות, להגדיר מהי אנטישמיות. אירלנד היא אחת המדינות הבודדות בעולם שלא אימצו את הגדרות IHRA (כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה) לאנטישמיות.
"אנחנו לא רואים ניסיונות להגן על סטודנטים יהודים וישראלים בקמפוסים באירלנד ועל עובדים ישראלים בחברות הייטק גדולות. היהודים לא מציגים שום סממנים חיצוניים שיכולים ‘להסגיר’ את יהדותם. ואנחנו צריכים לוודא שהממשלה האירית, באופן פומבי, תקדם צעדים להגנה עליהם. רק כך הם יוכלו להרגיש בטוחים”.
התרעות פיקוד העורף