קיקל ומפלגתו, שזכו ב-29% מהקולות בבחירות בספטמבר האחרון, צפויים להרכיב את הממשלה הבאה לאחר שהניסיונות להקים קואליציה ללא מפלגת החירות קרסו לפני כשבועיים, ב-3 בינואר. לפי סקרי דעת קהל עדכניים, כפי שפורסם באקונומיסט, אם היו נערכות כעת בחירות, הייתה המפלגה מקבלת כ-37% מהקולות.
"אוסטריה תהפוך למבצר בשליטת פוליטיקאים מהימין הקיצוני", הזהיר העיתונאי האוסטרי הבכיר פול לנדוואי בעיתון "דר סטנדרט". במערב מודאגים במיוחד מיחסיו הקרובים של קיקל עם רוסיה – כמתבטא בכך שמפלגתו חתמה על הסכם ידידות עם מפלגת "רוסיה המאוחדת" של פוטין ב-2016, ומהתנגדותו של קיקל לסנקציות על רוסיה ולמשלוחי נשק לאוקראינה.
קיקל, יליד 1968, נולד למשפחת פועלים בדרום אוסטריה, למד פילוסופיה באוניברסיטת וינה, שם הושפע עמוקות מהגותו של הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. "התהליך הדיאלקטי (תיאור של הגל לדרך דרכה ניתן להבין התפתחות רעיונות שונים - ג'..ט.)הפך לחלק ממני", אמר בראיון ל"קרונן צייטונג" ב-2019. הוא החל את דרכו הפוליטית כיועץ וכותב הנאומים של יירג היידר, מנהיגה הכריזמטי של מפלגת החירות בשנות ה-90, ונודע בסיסמאות שנויות במחלוקת כמו "יותר אומץ לדם הווינאי שלנו" ו-"המולדת (-אוסטריה) במקום האסלאם".
לפי ה'אקונומיסט', במהלך משבר הקורונה הוביל קיקל את מפלגתו לעמדות ימניות יותר, תוך שהוא מלבה מחאות נגד החיסונים והגבלות הממשלה. בניגוד לקודמיו בהנהגת המפלגה, הוא מתואר בעיתון כאדם מאופק, ספורטאי חובב טריאתלון המעדיף מים על פני בירה. מעניין לציין כי על פי נתוני הסקרים שפורסמו באותו דיווח, רק 2% מבוחרי המפלגה הצביעו עבורה הודות לקיקל העומד בראשה, בעוד 45% ציינו את מדיניות המפלגה כסיבה להצבעתם.
התרעות פיקוד העורף