דונלד טראמפ אוהב לשבור כלים ומוסכמות, ולרוב הוא גורם נזק. מלחמות מכס, פרישה מארגון הבריאות העולמי, זלזול בבעלות ברית דמוקרטיות, התנכלות למלחמה בהתחממות כדור הארץ, ביטול סיטונאי של סיוע בינלאומי  – כל אלה פוגעים באמריקאים ובעולם כולו. המזרח התיכון הוא היוצא מן הכלל: האזור משווע לנשיא גס רוח, פשטני ונחוש שיסדר הכל מחדש במעט דיבורים וכמה כוח שצריך.

זה העיקר בפגישתו של טראמפ עם בנימין נתניהו השבוע – וכמעט לא משנה מה ייאמר בפומבי. נתניהו הוא המנהיג הזר הראשון שמבקר בבית הלבן מאז ההשבעה – כבוד גדול שבא עם תג מחיר.

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ (צילום: רויטרס)
בנימין נתניהו ודונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

זהו אחד מאותם מפגשים נדירים שבאמת אי אפשר להחליף בשיחת טלפון, ולכן אינו בזבוז כספי מסים. יש כאן פאזל מדיני שחייבים לפתור במהירות, עם גזרים ומקלות שעדיף להציג פנים אל פנים, מאחורי דלתות סגורות.

חלקי הפאזל כוללים: הבטחת ביצוע מלא של הסכם הפסקת האש בעזה, תחת חשד חזק שנתניהו יחבל בו כדי לשמר את הקואליציה שתלויה בפנאטים; תכנון ממשל חדש בעזה לאחר חמאס; מפת דרכים של תקווה לפלסטינים תוך שמירה על ביטחון לישראלים; שלום בין ישראל לסעודיה; ותוכנית אסטרטגית להתמודדות עם תוכנית הגרעין של איראן.

הפרס על הצלחה בכל אלה עשוי להיות לא אחר מאשר פרס נובל לשלום עבור טראמפ – אבסורדי ככל שזה יישמע למי שעוקב אחרי הנשיא המורשע הראשון, איש די מרושע, בור, וגס רוח בדרך כלל. במקרה הספציפי הזה, כאשר נדרשים איומים בסגנון המאפיה וחוסר סבלנות לבולשיט האינסופי של טיפוסים מייגעים, טראמפ הוא האיש הנכון. 

הכל מתחיל בעזה. הסכם הפסקת האש, אם ימומש במלואו, יחייב את ישראל לסיים את המלחמה גם אם חמאס נשאר בשלטון. העובדה היא שלמרות דברי רהב של לשעברים באולפנים, למרות שישראל השמידה חלקים ניכר מכוח הלחימה של הארגון הג'יהאדיסטי וחיסלה את הנהגתו הבכירה, היא לא הצליחה למחוק אותו בכלל.

במידה רבה נתניהו חתם על תוצאה עלובה זו, שנובעת מסירובו לדון ב"יום שאחרי", שכן בעלי בריתו הקיצוניים מתנגדים לחלופה הסבירה היחידה – הרשות הפלסטינית הנשלטת על ידי פתח המתון יותר. לכן, ברגע שישראל תעזוב את עזה, חמאס ישתלט מחדש ויכריז על ניצחון, ובזאת יעניק עידוד והשראה לטרוריסטים ברחבי העולם.

מפלגות הימין הקיצוני, שמעדיפות מלחמה נצחית ואף גירוש תושבי עזה והתיישבות יהודית במקומם, מאיימות להפיל את הממשלה אם ההסכם יבוצע. מניעת כניעת נתניהו לתכתיבם היא המשימה הראשונה  עבור צוות טראמפ.

הבעיה היא שנתניהו – ראש הממשלה הישראלי שכיהן הכי הרבה בתפקיד – אובססיבי באופן חולני להישארותו בשלטון. הדרך הסבירה ביותר עבורו לשרוד פוליטית תוך כדי סיום המלחמה היא להשיג הישג כה משמעותי שהדבר יאפשר לו לעבור מנרטיב של מלחמה לנרטיב של שלום לפני הבחירות הבאות בישראל. ההישג הזה יכול להיות  שילוב של אור ירוק לתקיפת מתקני הגרעין באיראן עם "נורמליזציה" (ע"ע "שלום") עם סעודיה.

סעודיה טוענת זה מכבר שהקמת מדינה פלסטינית היא תנאי מוקדם לשלום. אך נוסחה חדשה עשויה להתגבש. ב-2020, איחוד האמירויות ובחריין עשו שלום עם ישראל בתמורה להתחייבות ישראלית שלא לספח חלקים מהגדה המערבית – הישג צנוע בהרבה ממדינה פלסטינית, אך כזה שהספיק בנסיבות אותו הרגע לכיסוי פוליטי עבורן. הפעם, סעודיה עשויה להסכים בתמורה לכך שישראל תוותר על התנגדותה להשתלטות הרשות הפלסטינית על עזה.

ריאד, סעודיה (צילום: רויטרס)
ריאד, סעודיה (צילום: רויטרס)


ההיגיון כאן ברור: הרשות הפלסטינית, על כל השחיתות והתפקוד הלקוי שלה, היא עדיין חלופה עדיפה בהרבה על חמאס, שהביא חורבן על עזה וכעת נאחז בשלטון בעקבות מלחמה מיותרת ואכזרית.

כדי שזה יקרה יידרש לחץ ערבי מאסיבי על מה שנותר מהחמאס. וכאן נכנס טראמפ עם הסיבוב הבא של הלחצים שלו: שכנוע המדינות הערביות המתונות לגרום לג'יהאדיסטים להבין שאין להם ברירה. המסר צריך להיות ברור: עשרות המיליארדים הדרושים לשיקום עזה ולבניית תשתית למדינה פלסטינית עתידית באמת זמינים (ובעצם מוחזקים בנאמנות), אך הם מותנים לחלוטין בהסתלקות חמאס.

אם כל החלקים הללו יתחברו, התוצאה תהיה היסטורית. נתניהו ישיג עסקת נורמליזציה עם סעודיה, מה שיבטיח את מורשתו כמשכין שלום ולא רק כשליט סמכותני הנאשם בפשעי מלחמה בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

הליגה הערבית, לראשונה בהיסטוריה שלה, תמלא תפקיד מכריע בעיצוב מחדש של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עזה תשוחרר מאחיזת חמאס, ותתאפשר בנייתה מחדש תחת שלטון פלסטיני שגם יידרש להתחדש ולעבור רפורמות – תוך כדי שמדינות המפרץ מעורבות ישירות וגם המערב מסייע לשמירת הבטחון.

אפשר לטעון עד מחר שזה לא ריאלי – החלופות הם כיבוש ישראלי שיעלה בעוד אלפי הרוגים ויהרוס את כלכלת ישראל – או המשך שלטון החמאס. כן, זהו הימור, כי כישלון עלול להוביל לאי-יציבות חמורה – אך הצלחה תהווה תיקון כביר לאיזור  שצועד כרגע בבטחה ישר לעבר התהום.

הכותב הוא העורך הראשי לשעבר של סוכנות AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, ולשעבר יו"ר התאחדות העיתונות הזרה בירושלים