רבים מכלי תקשורת בעולם העבירו בשידור חי את ההספדים מהלוויתם של שירי ביבס וילדיה, לצד תיאור רגשותיהם של ההמונים שיצאו לחלוק כבוד אחרון למשפחה. הבילד הגרמני וה-AFP הצרפתי הבליטו במיוחד את ההספד הקורע לב של ירדן ביבס, ששוחרר רק בתחילת החודש, כשהוא מבקש סליחה מאשתו וילדיו על כך שלא הצליח להגן עליהם. באתרי החדשות האיטלקיים, הקוריירה דלה סרה ולה רפובליקה, שודר מסע ההלוויה בשידור חי עם הפניה מעמוד הבית.
בכל סיקורי ההלוויה הוצגה תמונה של אומה שלמה השרויה באבל. ה"דיילי מייל" הבריטי העניק את הכותרת "אומה מתייפחת", וציין כי "אלפי ישראלים אבלים, עם דגלים ובלונים כתומים, הגיעו למסע ההלוויה של מי שנרצחו בשבי בעזה והפכו לסמל של זוועת החטופים של ישראל". ה"בילד" הגרמני כתב "מדינה שלמה בוכה", ורשת NBC האמריקאית דיווחה כי "קהל עצום של ישראלים עמד בצדי הדרך ומירר בבכי, בזמן שרכבים שחורים נשאו את הארונות".
כפיר ואריאל ביבס הוצגו בתקשורת העולמית כסמל לטרגדיה הישראלית כולה. ה"טיימס" הבריטי ציין שכפיר היה החטוף הצעיר ביותר, בן 10 חודשים בלבד בעת מותו, ואחיו אריאל היה בן 4. סוכנות AP כתבה: "כפיר היה הצעיר מבין כ-30 ילדים שנחטפו. התינוק, עם שיער אדמוני וחיוך חסר שיניים, הפך במהירות לפנים מוכרות בכל ישראל. סיפורו הועלה על ידי מנהיגי ישראל בבמות ברחבי העולם".
ה"סאן" הבריטי נפרד מאריאל וכפיר במילים "שלום, מלאכים", וכך סיכם את התחושה שליוותה את הסיקור העולמי של ההלוויה - אירוע שחרג מגבולות ישראל והפך לרגע של אבל בינלאומי. נשיא ישראל יצחק הרצוג צוטט בכלי תקשורת רבים: "אם יש עוד רחמים בעולם, הפנים היפות של שירי, אריאל וכפיר יהיו זעקה קורעת לב, שתהדהד בכל פינות העולם". התקשורת העולמית אכן הדהדה את אותה זעקה, כשהציגה את סיפורה של משפחת ביבס כטרגדיה אנושית החוצה גבולות וכסמל לסבל שחוו המשפחות שנפגעו ב-7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף