מומחה לענייני ישראל וערב, מגדי חלבי, מספר כי הקהילה הדרוזית, המוכרת בלכידות החזקה בין חבריה, מפוזרת במספרים משמעותיים בשלוש מדינות: סוריה, לבנון וישראל. וכי מנהיגי העדה הדרוזית בישראל היו פעילים לאורך השנים במתן סיוע לאחיהם בסוריה, במיוחד מאז פרוץ המהפכה הסורית, דרך ערוצים שונים שכללו סיוע חומרי ומאמצי גישור דיפלומטיים.
"יחסים אלה מוגבלים לסיוע, תמיכה וניסיון להסיר את העוול או הדיכוי מהאח, האחות ובני המשפחה, אך אין פירושם לגרום לו לפעול נגד האינטרסים של מדינתו או מקום מגוריו, יהיה אשר יהיה", הסביר.
חלבי, כתב בעיתון המקוון הערבי-מרוקאי "אלף" כי ההפתעה אינה בהצהרות עצמן אלא בשתיקה של חלק ממנהיגי הקהילה הדרוזית בישראל ובסוריה. לדבריו, מצד אחד קיימת אחווה דרוזית חזקה, אך מצד שני עולות שאלות לגבי המעורבות הישראלית במרקם החיים הדרוזי בסוריה.
לדבריו, "נתניהו ושר הביטחון שלו, ישראל כץ, מאיימים על הנהגת סוריה החדשה דרך הדרוזים מבלי לשאול אותם, והמטרה האסטרטגית היא להפריד בין הדרוזים לסוריה וליצור אזורי חיץ ביטחוניים המשרתים את ישראל, בדומה לרצועת הביטחון בדרום לבנון".
מקורות ביטחוניים ישראליים מדגישים כי מדיניות ישראל מונעת משיקולי ביטחון, במיוחד נוכח ההתחזקות של גורמים קיצוניים באזור. עם זאת, פרשן אלג'זירה פייסל קאסם טוען גם הוא כי מדובר בניסיון ישראלי לעורר מחלוקות פנימיות בסוריה כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר להחליש את מדינות האזור.
בנוסף, טוען הפרשן כי תושבי כפרים בגולן הסורי פונים בהדרגה לשוק העבודה הישראלי, שם הם יכולים להרוויח משכורות גבוהות משמעותית בהשוואה לאפשרויות התעסוקה המוגבלות ולשכר הנמוך בסוריה. לטוענתו תופעה זו מזכירה דפוסים היסטוריים של העסקת עובדים פלסטינים בישראל וכן עובדים מדרום לבנון בתקופת הנוכחות הישראלית שם.
לטענתו, השינויים במאזן הכוחות האזורי הציבו בפני ישראל אתגרים ביטחוניים חדשים, והיא מחפשת דרכים לייצב את המצב באזורי הגבול, כולל באמצעות יצירת קשרים כלכליים עם האוכלוסייה המקומית.
התרעות פיקוד העורף