בניגוד חריף, הזוועות האחרונות בסוריה - כולל תמונות מזעזעות של גופות הנגררות ברחובות - לא הניעו שום תגובה משמעותית בקמפוס: לא מחנות מחאה, לא עצרות ולא התבטאויות ברשתות החברתיות. ארגונים פרו-פלסטיניים כמו "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP), שהובילו את המחאות נגד ישראל, נותרו שותקים לחלוטין.
שתיקה זו הפכה לנקודת תורפה שממשל טראמפ מנצל. מוקדם יותר השבוע, משרדי החינוך, הבריאות והשירותים הכלליים (GSA) הכריזו על בחינת הקפאת חוזים פדרליים בשווי 51.4 מיליון דולר וסקירת מענקים בהיקף של 5 מיליארד דולר לאוניברסיטת קולומביה, בטענה ל"כשל מתמשך" בטיפול באנטישמיות בקמפוס.
באופן בולט, ארמסטרונג לא התייחסה כלל לשתיקה המוסדית מול הטבח בסוריה, מה שהותיר סטודנטים משני צדי המתרס מתוסכלים. סטודנטים יהודים, כמו בריאן כהן, בירכו על הלחץ של טראמפ כ"צעד נחוץ", בעוד שפעילים פרו-פלסטינים טענו כי מדיניות המשמעת החדשה של האוניברסיטה - הכוללת חקירות נגד 40 סטודנטים על ידי "המשרד לשוויון מוסדי" - פוגעת בחופש הביטוי בקמפוס.
ברשתות החברתיות, משתמשים רבים מביעים תמיהה על הפער המוסרי הבולט. "איפה הזעם על סוריה? או שרק ישראל מעניינת?" שואלים גולשים רבים ברשת X, תוך שהם מצביעים על מה שנראה כסטנדרט כפול בתגובות לאירועים במזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף