עם זאת, ישראל פעלה מיד עם עלייתו לשלטון. “ישראל הזדרזה כבר מהיום הראשון לתקוף ולהשמיד את רוב ציודו ונשקו של צבאו של אסד, כדי למנוע את מעברו לצבאו המתחדש של אלשרע”, מסביר נריה. “בנוסף, ישראל כבשה את החרמון הסורי, פלשה לשטח המפורז בהתאם להסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, והשתלטה על מרחבים במחוז קונייטרה בעומק השטח הסורי".
ישראל גם הצהירה כי לא תאפשר פגיעה בעדה הדרוזית בסוריה ואף הביעה נכונות להתערב צבאית לטובת העיר ג’רמאנה, בעלת הרוב הדרוזי, אם כוחותיו של אלשרע ינסו להיכנס לעיר זו, הנחשבת לפרבר של דמשק.
“בתחילה נטען כי הכניסה של ישראל לשטח הסורי היא זמנית לצורך בדיקת כוונותיה של סוריה", מציין נריה, “אך כעת הצליל השתנה, ומדובר בשהייה ארוכת טווח שלא ברור מה יביא לסיומה ומתי".
בתוך כך, הרמטכ”ל החדש, רב-אלוף אייל זמיר, הזהיר כי יש להתכונן לתסריט דומה ל-7 באוקטובר בגבול הסורי. “אירועי לאטאקיה מוכיחים כי אין לסמוך על משטר הג’יהאדיסטים החדש בסוריה", הוא צוטט באומרו.
למרות המתיחות, נריה מציע פרספקטיבה זהירה: “משטרו של אלשרע עדיין נאבק על שרידותו. בטרם יפנה לישראל, עליו לטפל בבעיות בוערות יותר – מול הכורדים, הדרוזים, האשורים, המלכיתים, וכמובן עם מה שהוא מכנה ‘שרידי המשטר העלווי".
לדבריו, האיום העיקרי על שלטונו של אלשרע מגיע דווקא מטהראן. “באיראן נרקמת מזימה לערער את שלטונו וליצור חוסר יציבות פנימית שעלול להוביל למלחמת אזרחים נוספת בסוריה. על כן, לפני שיטפל בישראל, על אלשרע לייצב את משטרו – ויפה שעה אחת קודם".
נריה מסיים את דבריו באזהרה: “הבוץ הלבנוני, על כישלונותיו עדיין חי בזיכרוננו. נקווה שישראל לא תיגרר להרפתקה דומה, הפעם בסוריה. נכווינו ברותחין, הבה ניזהר בצוננין".
התרעות פיקוד העורף