משרד הפנים הגרמני, בראשותה של נאנסי פזר, נערך לצעד דרמטי בנוגע לפליטים סורים השוהים בגרמניה. המשרד מנהל משא ומתן עם הנשיא הסורי אחמד אל-שרע במטרה לקדם הסדר משמעותי בנושא חזרת הפליטים למולדתם. על פי נתונים שפורסמו ב-BILD, כיום שוהים בגרמניה 974,000 אזרחים סורים, מתוכם 512,000 מקבלים גמלאות סעד בהיקף של כארבעה מיליארד אירו בשנה.השכר החודשי הממוצע לכל מקבל עומד על 664 אירו. מקורות במשרד הפנים מציינים כי רק מחציתם (כ-52.5%) תלויים בתמיכה סוציאלית, כאשר השאר כבר השתלבו בשוק העבודה הגרמני.
המהלך המתגבש כולל בחינת "דרכים פרגמטיות" להאצת חזרת הסורים למולדתם. דובר המשרד אישר כי "המשרד עומד בקשר עם הממשל הסורי, גם כדי לדון בסוגיות של חזרת פליטים". אחד הרעיונות המרכזיים הוא לאפשר לפליטים לערוך "סיור הכרות" בסוריה מבלי לאבד את מעמדם המשפטי בגרמניה, באמצעות תקנה מיוחדת.
במעגלים הקרובים למשרד הפנים סבורים כי פליטים סונים צפויים לאבד בטווח הבינוני את מעמד ההגנה שלהם, שכן לטענתם אין רדיפה צפויה כנגדם תחת שלטונו של אל-שרע. המשא ומתן מתנהל תחת שני תנאים עיקריים: סוריה מעוניינת בסיוע כלכלי גרמני, ואילו גרמניה מבקשת להבטיח קיומן של בחירות חופשיות בסוריה.
חשש בגרמניה: החזרת הפליטים עלולה לפגוע קשות במשק
כדי להבין את המשמעות הכלכלית והחברתית של צעד זה, חשוב לבחון את השתלבותם של הפליטים הסורים בשוק העבודה הגרמני. מחקרים של מכון המחקר לתעסוקה (IAB) מגלים תמונה מורכבת. כ-61% מהפליטים הסורים שהגיעו ב-2015 היו מועסקים לאחר שבע שנים. עד 2025, ההערכה היא שכ-65%-68% מהם עובדים, אף כי שיעור זה נמוך משמעותית מממוצע התעסוקה הכללי בגרמניה, העומד על 77%.
על פי מחקרים של מכון המחקר לתעסוקה (IAB), רוב הפליטים מועסקים בעבודות מיומנות בינוניות ונמוכות, כאשר כ-70% מהם מחזיקים במשרות הדורשות הכשרה מקצועית. מגזרים נפוצים כוללים שירותים חברתיים, בנייה, ייצור ולוגיסטיקה. באופן מרשים, על פי נתוני משרד הבריאות הגרמני, כ-6,000 רופאים סורים עובדים במערכת הבריאות הגרמנית, ומהווים את הקבוצה הגדולה ביותר של רופאים זרים, תוך תרומה משמעותית לאזורים כפריים.
על פי נתוני Destatis (הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה של גרמניה, 2023), גרמניה מתמודדת עם הזדקנות אוכלוסייה – כ-21% מעל גיל 65 – ושיעור ילודה נמוך של 1.5 ילדים לאישה. הפליטים הסורים, שרובם צעירים (גיל חציוני 30-35), מהווים תוספת חיונית לדמוגרפיה הגרמנית. אובדנם עלול להוביל לעלייה בעלויות העסקה או להאטה בפרויקטים כלכליים.
מחקרים של מכון המחקר לתעסוקה (IAB) מציגים כי למרות העלות הגבוהה של תמיכה כספית (כ-4 מיליארד אירו בשנה), הפליטים הסורים תורמים יותר למשק דרך מסים וביטוח לאומי מאשר עלותם. עד 2025, רבים מהם כבר עברו את שלב ההשקעה הראשונית וכושר ההשתכרות שלהם גדל.
על פי הערכות IAB, עובד סורי ממוצע המרוויח כ-2,000 אירו בחודש משלם כ-600-700 אירו במסים וביטוח לאומי. עבור 650,000 עובדים, זה מסתכם ב-4.7 עד 5.5 מיליארד אירו בשנה – סכום המכסה או אף עולה על עלות הסעד. כמו כן, פליטים סורים פתחו כ-10,000 עסקים קטנים בגרמניה, בעיקר במגזרי המזון והשירותים. על פי DIHK (איגוד לשכות המסחר הגרמניות), עסקים אלה יוצרים מקומות עבודה ותורמים למשק המקומי דרך מסים והוצאות.
כמו כן, החזרתם של כ-974,000 סורים מגרמניה תשפיע משמעותית על שוק הדיור והתשתיות בערים שבהן הם התרכזו, כמו ברלין, המבורג, מינכן וקלן. על פי נתוני Destatis (הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה), כ-300,000-350,000 משקי בית סורים חיים בגרמניה. החזרתם תשחרר דירות, בעיקר בשכונות עירוניות צפופות כמו נויקלן בברלין או איימסבוטל בהמבורג.
בטווח הקצר, צפויה ירידה במחירי השכירות. בברלין, שבה שכר הדירה הממוצע עומד על 12-14 אירו למ"ר (נכון ל-2023), ייתכן שתחול ירידה של 5%-10% באזורים ספציפיים עקב היצע מוגבר. יזמי נדל"ן שהשקיעו בבניית דיור עבור אוכלוסיית הפליטים עלולים לספוג הפסדים, במיוחד אם לקחו הלוואות על בסיס תחזיות של ביקוש גבוה.
בטווח הארוך, הירידה בביקוש לדיור עלולה להאט את קצב הבנייה, מה שיפגע בצמיחה הכלכלית של ערים גדולות. מצד שני, ההקלה על תשתיות עשויה לאפשר השקעה מחדש בתחומים אחרים, כמו שיפור תחבורה או שירותי בריאות לאוכלוסייה המקומית.
במקביל, ארגונים כמו Pro Asyl והמועצה הגרמנית לפליטים הביעו התנגדות חריפה לתוכנית. לטענתם, "סיורי ההכרות" המוצעים אינם ריאליים ועלולים לסכן את הפליטים. רבים מהסורים חוששים כי ביקור בסוריה, גם אם זמני, עלול להוביל לאובדן מעמדם המשפטי בגרמניה או לסיכונים ביטחוניים אישיים תחת המשטר החדש.
הארגונים מדגישים כי התשתיות בסוריה עדיין הרוסות לאחר שנות מלחמה, והשירותים הבסיסיים כמו מים, חשמל ובריאות אינם מספיקים לתמוך בחזרה המונית של פליטים.
מנגד, במפלגת החירות הגרמנית (AfD) ובחוגים לאומניים מביעים תמיכה מלאה בתוכנית, בטענה כי "הפליטים כבר אינם זקוקים להגנה" לאחר השינויים הפוליטיים בסוריה. תומכי המפלגה, המייצגים בעיקר את מזרח גרמניה, מדגישים את העלות הכלכלית הגבוהה של החזקת הפליטים.
הקהילה הסורית בגרמניה, המרוכזת בערים גדולות כמו ברלין, קלן והמבורג, מגלה חרדה עמוקה. רבים מהם השתלבו בשוק העבודה, פתחו עסקים קטנים והקימו משפחות, וחוששים שהמהלך יקרע אותם מהחיים שבנו בעשור האחרון.
על פי סקרי דעת קהל, הציבור הגרמני מפולג בנושא. חלקים מהציבור תומכים בהחזרה מטעמים כלכליים, בעוד אחרים מדגישים את ההיבטים ההומניטריים ואת התרומה הכלכלית של הפליטים. ברשתות החברתיות ניכר פולמוס סוער. הדיונים נעים בין טענות כמו "סוף סוף ממשלה שחושבת על משלמי המסים" לבין "אי אפשר לזרוק אנשים שברחו ממלחמה".
מה עושות המדינות השכנות עם הפליטים?
אוסטריה, שכנתה של גרמניה, ומדינות אחרות נוקטות גישות שונות בסוגיית הפליטים הסורים. אוסטריה קלטה כ-90,000 סורים, מספר קטן בהרבה מגרמניה, וממשלת הקואליציה השמרנית בווינה הכריזה על תוכנית לעודד חזרה מרצון באמצעות מענקים כספיים של עד 5,000 אירו לאדם. טורקיה, לעומתה, נוקטת גישה קיצונית יותר, עם כ-3.6 מיליון פליטים סורים, ומבקשת להחזיר מיליון מהם לאזורים "בטוחים" בצפון סוריה תוך שימוש בתמריצים כספיים של 300 דולר לאדם ואף בלחץ ישיר, כולל מעצרים וגירוש כפוי.
צרפת נוקטת גישה זהירה יותר. היא קלטה כ-50,000 פליטים סורים והקפיאה את רוב בקשות המקלט לאחר השינויים הפוליטיים בסוריה. מפלגות הימין תומכות בהחזרה מיידית, בעוד השמאל והמרכז מתנגדים מטעמים הומניטריים. הבדלי הגישות משקפים את המורכבות הפוליטית והחברתית של משבר הפליטים האירופי, כאשר כל מדינה מעצבת מדיניות על פי האינטרסים והאתגרים הייחודיים שלה.