עיתון צרפתי מאשים: "נתניהו דוחף את ישראל לסף מלחמת אזרחים"

תרגום המאמר

אכול קנאה. בהתבוננו בחברו מהעבר, עמו ערך מסעות בלתי נשכחים בברים של ניו יורק בשנות ה-80, כשהוא שגריר צעיר והאחר כבר יזם נדל"ן מבטיח, בנימין נתניהו לא מאמין. מדוע עליו לקבל את המגבלות שהדמוקרטיה מטילה עליו בזמן שחברו דונלד טראמפ חופשי כציפור, ומרשה לעצמו את המותרות לרדוף את אויביו ללא כל אילוץ משפטי? בהכריזו בליל חמישי לשישי על פיטוריו של רונן בר, ראש השב"כ שביקר בגלוי את חידוש ההפצצות בעזה, ראש הממשלה הישראלי הטיל את מדינתו למשבר חוקתי.

הוא אינו אכפת לו, נחוש שלא ללכת לכלא כאשר שעת ההכרעה במשפטי השחיתות הרבים שלו מתקרבת באופן בלתי נמנע והביקורת על החלטתו לחדש את ההפצצות הקטלניות בעזה מתרבה. המטרה הבאה המוצהרת שלו היא אפוא היועצת המשפטית לממשלה הישראלית, גלי בהרב-מיארה, אישה ששריו קוראים "לשלוח הביתה היכן שבוודאי יש לה מטלות לעשות", בודדה נוראית סביב השולחן הזה אך אמיצה באופן בלתי רגיל. תפקידה מעניק לה מעמד מוגן בחוק, ואי אפשר לפטר אותה במשך שלוש שנים נוספות. נתניהו כבר הודיע שלא יכבד את החוק. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק הזהיר כי צעדים כאלה מסכנים את המדינה ב"מלחמת אזרחים", אך נתניהו נחוש לקחת את הסיכון, מוכן לשלוח את המשטרה לעצור את שני פקידים אלה גם אם בית המשפט העליון אוסר עליו. ולצערנו זה לא הכל: "המלחמה היא עבורו האמצעי הברור ביותר, הבטוח ביותר להישאר בתפקידו", מזכיר לנו הדיפלומט וההיסטוריון אלי ברנבי. מול טירוף אוטוקרטי זה, על החברה הישראלית למנוע את הגרוע מכל, ברחוב.

אודות העיתון "ליברסיון"

תפוצת העיתון עומדת על כ-75,000 עותקים מדי יום, עם נוכחות דיגיטלית משמעותית המגיעה למאות אלפי קוראים. בשנת 2020 מונה דב אלפון, לשעבר עורך "הארץ", לעורך הראשי של העיתון, והוא משמש בתפקיד זה עד היום.

מי הוא דב אלפון?