הרב איסייב ציין גם את האירוניה שבעובדה שדווקא דמויות ציבוריות בלתי צפויות — כאלה שזכו בעבר לביקורת במישור הערכי או הפוליטי — הן אלה שמובילות כיום יוזמות ממשיות להגנה על יהודים: “יש כאן אבסורד שקשה להתעלם ממנו. הקולות שהיינו מצפים שיביעו סולידריות – שותקים, בעוד אחרים פועלים”.
לדבריו, מה שמדאיג יותר הוא הפער בין ההצהרות לבין המעשים: “כמי שחי במדינה מוסלמית שבה היהודים מרגישים בטוחים, אני מתקשה להבין את הקהות בצרפת. יש ציפייה מינימלית – שמדינה שמתהדרת בדמוקרטיה ובזכויות אדם, גם תעמוד בהן”.
דבריו של הרב איסייב מגיעים גם בהמשך לביקורת שהושמעה בעבר על ידי גורמים באזרבייג'ן כלפי ממשלת צרפת, בין השאר בעקבות עמדותיה בסוגיות בינלאומיות שנגעו לישראל ואזרבייג'ן. ביקורת זו הובילה למתיחות דיפלומטית חריגה, שהמחישה את הפער בין הדימוי הציבורי של צרפת כמגינת מיעוטים – לבין תחושת הקהילות עצמן.
התרעות פיקוד העורף