כחלק מנאומה, מורן סטלה ינאי אמרה: לאחר מאמץ ארוך של בריחה אני עומדת כאן היום במחנה השמדה מיידנק ואני רואה את הקו של העצים שנראה למרחקים. אני לכודה באמצע שדה תפוחי אדמה בלי שום דבר נראה באופק באותו קו עצים שחשבתי שאם רק אגיע אליו אולי אצליח לשרוד ולברוח. אני חושבת על אותם יהודים שניסו לברוח מהמחנה הזה רק כדי להגיע לאותו קו עצים ואולי להיטמע בתוך היער הגדול ולהינצל".
עוד הוסיפה: "הקשר שלי לשואה, לנושא השואה, לא התחיל רק במסע הזה. אני חוקרת את זה מאז שאני ילד קטנה. משהו בי נמשך להבין, ללמוד, לזכור, אבל לא רק את העובדות, את האנשים את מה שנשבר דווקא אחרי שעברתי חוויה טראומתית בעצמי".
"המקום הזה, הרגע הזה, מקבל משמעות אחרת לגמרי" אמרה. "אני מוצאת את עצמי חושבת בלי סוף איך ייתכן שכזה דבר קרה, ואיך אנחנו כחברה לא יכולים להרשות לזה לקרות שוב. לא לנו ולא לאף עם בשום מקום בעולם".
גם קית' סיגל נאם במחנה ההשמדה: "זכות גדולה להיות איתכם כאן. לפני קצת יותר מחודשיים חזרתי לארץ למשפחתי אחרי 484 יום בשבי החמאס. מאז שחזרתי אני משתדל לעשות מה שאני יכול כדי לעזור במאמץ להשיב את כל 59 החטופים למשפחות ולחברים שלהם. כשקראתי את המילים של חווקה, הרגשתי שהיא מתארת תחושות שגם אני חווה והרגשתי צורך להקריא אותן כאן".
"עזרה לנו האמונה והתקווה שהעולם החדש יהיה אחר" אמרה. "שבארץ שלנו, בישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה, שבה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים. חלמנו על שלום, סוף סוף שלום, היו געגועים לזה והיה החלום".
התרעות פיקוד העורף