פרופ' ברעם מדגיש את הדילמה המרכזית: "ברור שמועדוני הלילה לא מתאימים לאידיאולוגיה של אל-ג'ולאני. והשאלה היא לא האם הוא אוהב את זה או לא - הוא לא אוהב את זה, והחיילים שלו לא אוהבים מועדוני לילה. אבל אנחנו נשארים עם השאלה הגדולה: האם הם פעלו ביוזמתו או ביוזמתם?".
הפולמוס סביב חיי הלילה של דמשק מגלם פער תרבותי עמוק ביחס לעבר החילוני של המדינה. "המשטר של אסד היה חילוני. במשטר של אסד זה היה מותר, כולל מכירה ושתיית אלכוהול. כיום זה כבר לא בדיוק משטר חילוני, ויש לכך סימנים גם בחוקה החדשה שהכניסו לפני כמה שבועות... זה לא משטר חילוני, זה משטר אסלאמי. השאלה היא: עד כמה אסלאמי?"
העימות הנוכחי משקף מתח היסטורי ארוך טווח. "מפלגת הבעת' עלתה לשלטון ב-1963 וילדים שנולדו אז, היום הם כבר מעל גיל 60. באיזה מדינה הם חיו? זו היתה מדינה חילונית, עם ויתורים קטנים מאוד לאסלאם", מציין ברעם. "הבעת' הסורי הוא יותר חילוני מהבעת' העיראקי בגלל שהוא היה בהגמוניה של עדה שהיא בכלל איננה מוסלמית - העלווים. העלווים בוודאי היו חילוניים. למרות הברית שלהם עם טהראן, הם לא רצו איסלאם בחקיקה, משטרת מוסר או שלטון אנשי הדת ושאר דברים שקיימים באיראן".
לגבי התמיכה הציבורית, ברעם מעריך: "לדעתי רוב הציבור הסורי היום שחי בתוך סוריה, בדמשק בוודאי, רוצה יותר חופש - גם לבוש, גם מועדוני לילה, לדעתי אפילו אלכוהול". הדבר נובע מההיסטוריה הארוכה של דמשק תחת שלטון חילוני יחסית: "יש דרוזים רבים סביב ובתוך דמשק, יש נוצרים רבים בדמשק, והאליטה המשכילה שלא ברחה, והם חילונים".
"אך מאז 2011 המיליציות הסוניות שלחמו נגד המשטר הן ברובן אסלאמיסטיות וג'יהאדיסטיות", מדגיש ברעם, "הסתירה בהתנהלות של ג'ולאני עצמו מעלה תהיות: אנחנו רואים שהוא מנסה לשדר שהוא לא איסלאמיסט קיצוני", מציין ברעם, "אבל יש היום הרבה כוחות חמושים, מיליציות שעובדות עם ג'ולאני, והם רוצים אסלאם קיצוני".
"הם ודאע"ש לחמו מדי פעם זה נגד זה, בגלל יריבות סורית-עיראקית ויריבות בין המנהיגים. גם היום דאע"ש פועלים בנפרד מאנשיו של ג'ולאני, אבל אלה ואלה הם אסלאמיסטים סונים. השאלה היא האם הם יכפו את האסלאם הקיצוני שלהם על ג'ולאני", מסכם פרופ' ברעם. "או שג'ולאני ישתלט עליהם, או שהם פשוט יכריחו אותו לפעול על-פי רצונם או שיפילו אותו. אני מעריל שנדע בתוך כמה חודשים. כרגע אנחנו פשוט לא יודעים".
התרעות פיקוד העורף