לקראת סבב השיחות הרביעי במסגרת המו"מ ארה"ב-איראן, מופצות מדי יום הצהרות, ידיעות ופרשנויות, שברובן סותרות אחת את השנייה ובעיקר סובלות מאי-דיוקים הנובעים לעתים מאי הבנת הפרטים הטכניים ומשמעויותיהם, ולעתים מהרצון לשמור על העמימות ועל התמשכות השיחות.
חשוב מאד לקראת הסבב הקרוב להבהיר מהו סטטוס התוכנית ומהן הפעילויות הנדרשות על מנת לוודא את מה שכולם (למעט האיראנים) מסכימים עליו: "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני ולא יכולות לבנות אותו".
לצד הנשיא טראמפ פועלות שתי קבוצות הדוגלות בדרך שונה להשגת המטרה המשותפת. בקבוצה הראשונה סגן הנשיא ג'יי די ואנס והשליח המיוחד למזה"ת סטיב וויטקוף ובקבוצה השנייה שר החוץ ומ"מ ראש המל"ל רוביו והסנטורים הרפובליקנים הבכירים גרהם וקוטון. ראש המל"ל היוצא וולץ היה ממנהיגי הקבוצה השנייה. נראה ששר הבטחון הגסת עדיין לא החליט.
הצהרות הנשיא מצביעות ממוקדות בצורך בפירוק מלא (Total dismantle של היכולות והקיבולות האיראניות (Capabilities and capacities), בדגש על ההעשרה, לצד הצהרה שלנשיא אין בעיה עם "גרעין לצרכי שלום".
הצהרות וויטקוף, לעומתן אינן קונסיסטנטיות ונעו לאחרונה מדגש על הצורך להתמקד בפיקוח יעיל, להדגשת הצורך בהעשרה לצרכים אזרחיים בלבד (ומבחינתו זה אומר, בטעות, לרמת העשרה של 3.67 אחוז) ועד לצורך בפירוק מלא של היכולות והתמקדות בגרעין אזרחי.
סגן הנשיא ואנס הוביל (עם ויטקוף) את התמיכה בהשארת יכולת העשרה חלקית באיראן ונימק זאת בהתאמה לצורך בגרעין אזרחי. אך בועידת הביטחון במינכן, הוא קבע תוך סתירת חלק מהצהרות העבר, שתוכנית לבניית תחנות כח גרעיניות היא לגיטימית כל עוד איראן לא אוחזת ביכולות העשרה, שיכולות להוביל אותה לנשק גרעיני.
מי שמתבטאים בצורה ברורה, קוהרנטית וישירה הם השר רוביו והסנטורים לינדזי גרהם וטום קוטון, שהדגישו את הצורך בפירוק מלא של כל יכולות הגרעין, אם איראן רוצה להימנע מתקיפת המתקנים והתשתיות הנלוות. על פי ידיעות ברשת X הם מובילים קבוצה גדולה של סנטורים רפובליקנים שחתמו על מסמך לנשיא ובו דרישה שכל הסכם גרעין יכלול פירוק מלא של תוכנית הגרעין האיראנית.
כפי שהזהרתי (לא לבדי) לפני תחילת המו"מ, זו הייתה טעות קשה להיכנס למו"מ לפני שאיראן עמדה בפועל במספר תנאים מקדימים ומחמירים. כפי שהוכח בהסכם ה-JCPOA הפגום, סוף המו"מ, כשאחד מהצדדים הוא איראן, יניב הסכם גרוע שישמר בוודאות מסלול איראני לפצצה, גם אם יהיו כאלו שיציגו אותו כהישג.
אבל מכיוון שאנו בתוך המו"מ, חשוב להבין מהו ההבדל בין גרעין לצרכים אזרחיים (בעיקר, תחנות כח להפקת חשמל) לבין תוכנית גרעין המובילה לפצצה?
לתוכנית גרעין אזרחית אין צורך בהעשרה עצמאית, וכך נעשה בעשרות מדינות שיש להם תכנית אזרחית רחבה, ללא העשרת אורניום באופן עצמאי. גם תחנת הכח הגרעינית בבושהר (איראן) לא פועלת באורניום המועשר באיראן, אלא באמצעות מוטות דלק רוסיים, החוזרים לרוסיה לאחר ההקרנה, כדי למנוע מאיראן להשתמש בהם להפקת פלוטוניום (המסלול המקביל להעשרת אורניום לצבירת החומר הבקיע הנדרש לנשק).
אין בעיה שארה"ב תבטיח לאיראן שלאחר פירוק מלא של תוכניתה ויכולותיה הגרעיניות, כולל אלו שצברה, היא תקבל מוטות דלק מבחוץ לצורך תוכנית אזרחית, בכל היקף, ואפילו תערוב לאספקה. איראן, שלא חפצה בכך, תצהיר שהיא לא מאמינה שיספקו לה מוטות, מכיוון שמטרתה היא לשמר בידיה יכולות העשרת האורניום, הנחוצות לבניית הנשק.
חשוב לשים לב לציטוט מדברי רוביו הקובע: רמת ההעשרה אינה חשובה, מי שיש לו יכולת העשרה ל-3.67 יוכל לעבור בשבועות ל-20, 60 ו-90, כפי שנדרש לבניית הנשק. רוביו טוען שאיראן חייבת להצהיר שהיא מסכימה להפסיק לחלוטין העשרת אורניום ולפרק את היכולות שנצברו באיראן, כאשר את הדלק לכורי הכח האזרחיים היא תייבא מחו"ל.
בכל הסכם חייבים לפרק לחלוטין ומהיסוד (בפיקוח אמריקני ובעזרת סבא"א) את כל שלושת עמודי התווך של התוכנית: ייצור החומר הבקיע ,פייתוח מערכת הנשק ופיתוח מערכות שיגור המיועדות לראשי נפץ גרעיניים.
אסור ליפול שוב למלכודת "צעדים בוני אמון" (CBM) כמו שהועלה לאחרונה. הזמן לא עובד לטובתנו והוא מקנה לאיראנים זמן להתחמש מחדש במערכות הגנה ובטילים, והיכולת לביצוע SNAPBACK והחזרת הסנקציות, תפקע.
סביר מאד שאיראן תדחה את ההצעות הללו, מה שיחשוף את מטרתם האמיתית: לקבל הקלות בסנקציות והפשרת תקציבים, לצד גרירת רגליים, שתאפשר להם זמן התאוששות. לאור זאת, ישראל חייבת להיערך למערכה רחבה לנטרול איום הגרעין האיראני, רצוי כמובן ביחד עם ארה"ב, אך גם לבד, אם יידרש.
חשוב להבהיר לצוותים האמריקאיים את הפרטים הטכניים ומשמעותם ואת ההבדלים בין תוכנית אזרחית וצבאית. אין ספק שראש הממשלה, השר דרמר וראש המל"ל הנגבי וצוותו עושים זאת. שיתוף הפעולה עם ארה"ב חיוני לחיזוק ההרתעה ויכולת הביצוע, אבל ישראל חייבת להיות מוכנה לפעול גם לבדה, במידת הצורך.
הנשיא טראמפ וצוותו, שהדבר האחרון שהם רוצים הוא שישוו אותם לנשיא אובמה וצוותו, חייבים להבהיר מהי כוונתם בהצהרה שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני אף פעם, ומדוע הדרך היחידה לשם עוברת דרך "פירוק מלא של היכולות.