מרגוט פרידלנדר, ניצולת שואה יהודייה-גרמניה ששרדה את מחנה הריכוז טרזינשטט והפכה לפעילה משמעותית להנצחת השואה ופשעי הנאצים בשנותיה האחרונות, הלכה לעולמה בגיל 103, כך לפי acb NEWS. לפי הדיווח, סוכנות הידיעות הגרמנית dpa הכריזה על מותה אתמול (שישי). היא נפטרה בשבוע של יום השנה ה-80 לכניעת גרמניה הנאצית.
לאחר שבילתה חלק ניכר מחייה בארצות הברית, פרידלנדר חזרה להתגורר בבירה הגרמנית בשנות ה-80 לחייה. היא זכתה לעיטור הגבוה ביותר של גרמניה ולפסל בבניין העירייה של ברלין.
"מה שאני עושה נותן לי את הכוח שלי וכנראה גם את האנרגיה שלי, כי אני מדברת בשם אלה שכבר לא יכולים לדבר", אמרה פרידלנדר באירוע במוזיאון היהודי בברלין בשנת 2018. "אני לא מדברת רק בשם 6 מיליון היהודים שנהרגו, אלא בשם כל האנשים שנהרגו - אנשים חפים מפשע", אמרה.
פרידלנדר נולדה כמרגוט בנדהיים ב-5 בנובמבר 1921. אביה, ארתור בנדהיים, היה בעלים של חנות בברלין. הוא נלחם למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה והיה חייל מוערך. היא סיפרה שאחרי שהנאצים עלו לשלטון, אביה אמר בתחילה ש"הם לא מתכוונים אלינו; אנחנו גרמנים". היא הסבירה - "לא ראינו את זה מגיע עד שהיה מאוחר מדי".
מרגוט רצתה להיות מעצבת בגדים והחלה ללמוד תפירה. לאחר שהוריה התגרשו ב-1937, מרגוט, אמה ואחיה הצעיר עברו לגור עם סבה וסבתה. ב-1941 הם נאלצו לעבור לדירת מסתור, ומרגוט נאלצה לעבוד בלילות במפעל מתכת.
אביה נמלט בשנת 1939 לבלגיה. מאוחר יותר התגלה לה שהוא נסע לצרפת, שם נכלא. בשנת 1942 הוא הועבר לאושוויץ, שם גם נרצח.
בינואר 1943, בדיוק כשהמשפחה תכננה לברוח מברלין, מרגוט חזרה הביתה וגילתה שאחיה, ראלף, נלקח על ידי הגסטפו. שכנה סיפרה לה שאמה החליטה להסגיר את עצמה ו"ללכת עם ראלף, לא משנה לאן". השכנה העבירה למרגוט את המסר האחרון מאמה - "נסי לסדר את חייך". משפט זה הפך לימים לכותרת של האוטוביוגרפיה שכתבה (Try to Make Your Life).
מרגוט הסתתרה, והסירה את הטלאי הצהוב מבגדיה. היא נזכרה שצבעה את שערה באדום, כי "אנשים חושבים שליהודים אין שיער אדום". לפי עדותה, 16 אנשים עזרו לה להסתתר לאורך 15 החודשים העוקבים.
באפריל 1944 עזבה מרגוט את המסתור ששהתה בו לאחר תקיפה אווירית. כשיצאה החוצה היא נעצרה על ידי המשטרה לבדיקת זהות. היא סיפרה שהחליטה במהירות לומר את האמת ולהתוודות שהיא יהודייה. "ימי הבריחה וההסתתרות הסתיימו", אמרה. "הרגשתי מנותקת מגורל עמי. הרגשתי אשמה כל יום; אילו הלכתי עם אמי ואחי, לפחות הייתי יודעת מה קרה להם".
מרגוט הגיעה ביוני 1944 למחנה טרזינשטט. באביב 1945, היא נזכרה מאוחר יותר, היא ראתה את הגעתם של אסירים רזים מאוד (אסירי שלדים) שאולצו לצעוד בצעדות מוות מאושוויץ לקראת שחרור המחנה. "באותו רגע שמענו על מחנות המוות, ובאותו רגע הבנתי שלא אראה שוב את אמי ואת אחי", אמרה. שניהם נרצחו באושוויץ.
זמן קצר לאחר שחרור המחנה, היא נישאה לאדולף פרידלנדר, מכר מברלין אותו פגשה שוב בטרזינשטט. הייתה לו אחות באמריקה, ולאחר חודשים במחנה עקורים, הם הגיעו לניו יורק בשנת 1946.
מרגוט נשארה רחוקה מגרמניה במשך 57 שנים. היא ובעלה הפכו לאזרחי ארה"ב; היא עבדה כחייטת ולאחר מכן ניהלה סוכנות נסיעות. בעלה אדולף פרידלנדר נפטר בשנת 1997, בגיל 87.
מרגוט חזרה לגרמניה בפעם הראשונה בשנת 2003, אז התקבלה בבניין העירייה של ברלין יחד עם שורדי שואה נוספים. בשנת 2010 היא חזרה להתגורר בברלין, שם הייתה מספרת את סיפורה לסטודנטים. היא זכתה לאותות הערכה רבים, בין היתר, בעיטור הגבוה ביותר במדינה, מסדר ההצטיינות.
היא הוכרזה כאזרחית כבוד של ברלין בשנת 2018. מרגוט ציינה בפני הסטודנטים כי נותרו מעט ניצולי שואה בחיים, ואמרה לקהל באותה שנה: "הייתי רוצה שתהיו העדים שאנחנו לא נוכל להיות לעוד הרבה זמן".
נשיא גרמניה פרנק-וולטר שטיינמאייר ספד לה ואמר שהיא העניקה לגרמניה פיוס למרות הזוועות שעברה במדינה לאורך חייה. שטיינמאייר אמר שגרמניה לעולם לא תוכל להודות לה מספיק על המתנה שהעניקה למדינה. לפי acb NEWS דו"ח שפורסם בחודש שעבר קבע כי יותר מ-200,000 ניצולי שואה נמצאים עדיין בין החיים, אך 70% מהם ילכו לעולמם ב-10 השנים הקרובות.