למרות חלוף השנים מאז המלחמות החוזרות שפקדו את לבנון, הצלקות שהן הותירו אינן תמיד גלויות על הקירות. לעתים קרובות הן חקוקות עמוק בנפשות התושבים. עם חידוש התקיפות הישראליות, מחריף הנזק הנפשי, והלבנונים נאלצים להילחם במערכה מסוג אחר: עמידות פנימית, שאינה פחותה בחשיבותה ממלחמות אחרות ואסור להזניחה או להתעלם ממנה.
הנזק הנפשי הנובע ממלחמות אינו נמדד רק במספר הפצועים הפיזיים או בהרס המבנים. הוא עמוק יותר וקשה יותר למדידה, מכיוון שהכאב נמשך בחשאי ופוגע בילדים ומבוגרים, אמהות וחיילים, אזרחים במידה שווה.
מחקרים בינלאומיים, כולל דוחות של ארגון הבריאות העולמי, מראים שאזורים החשופים למלחמות חוזרות רושמים שיעורים גבוהים של הפרעות פוסט-טראומטיות, דיכאון וחרדה כרונית. בלבנון, שבה המלחמה היא חלק מהזיכרון הקולקטיבי, התופעות הללו הופכות למעין "טבע מודחק" של החיים היומיומיים, שאינו זוכה לתשומת הלב הראויה.
"שמעתי את ההפגזות מעל ראשי כאילו השמיים קורסים", מספר עאמר, צעיר מביירות שנאלץ לעזוב את העיר לאחר המלחמה האחרונה בחיפוש אחר שקט. "במהלך המלחמה לא הרגשתי חרדה או פחד, חשבתי שאני חזק, אבל מה שהתחלתי להרגיש אחרי המלחמה היה מוזר", הוא מוסיף.
עאמר מציין שהוא וכמה מחבריו סובלים מהתקפי פאניקה, כל אחת בצורה שונה ומסיבות שונות, וחלקן מזכירות תחושת מוות. פאטמה, אם לשני ילדים מהדרום, מספרת: "הילדים שלי מתעוררים בבהלה מקול המטוסים אפילו אחרי שההפגזות נפסקו". היא פנתה לספר סיפורים ולהרשים לפעילויות אמנותיות כדרך לשנות את תמונת המלחמה במוחם. "גם אני השתתפתי בציור. הייתי זקוקה למשהו שיוציא אותי ממעגל הזיכרונות הרעים שטרם הסתיימו", היא אומרת.
במציאות זו, ההתמודדות הנפשית הופכת דחופה יותר מאי פעם. לא מספיק לדבר על שיקום או הפסקת אש אם הדברים אינם מלווים בתכניות מסודרות לתמיכה בבריאות הנפש, כפי שמדגישים מקורות פרלמנטריים בכירים בראיון ל"אל-נשרה". המקורות מציינים שיש להכניס תכניות תמיכה נפשית לבתי הספר, לספק טיפולים בחינם או במחירים סמליים, ולהכשיר עובדי ציבור בכלים להתמודדות עם לחץ.
"לאחר המלחמה, התוקפנות המשיכה בצורות שונות. האויב עדיין נוכח, אבל אנחנו הלבנונים לא מילאנו את חובותינו זה כלפי זה, וכפוליטיקאים שותפנו עם האויב במלחמה על הבריאות הנפשית של האזרחים, כשהסכסוכים, המחלוקות וההסלמה נמשכו", מוסיפים המקורות. הם מציינים שגם התקשורת נושאת באחריות ועליה למלא תפקיד בשבירת הסטיגמה הקשורה להפרעות נפשיות.