מדובר בהקלות משמעותיות: כבר אין צורך להוכיח ידע של השפה הרוסית, אין צורך לנסוע לרוסיה על מנת לקבל את התעודה וגם אין צורך להתגורר ברוסיה במשך חמש שנים ברצף על מנת לקבל את האזרחות.
במהלך שני עשורים האחרונים התושבים של שני האזורים הבדלניים נכלאו לסיטואציה לא פשוטה כיוון שרוב המדינות שמכירות בשלמותה הטריטוריאלית של גיאורגיה ולא מכירות בשני חבלים הבדלניים באלה, אינן יכולות לקבל את האנשים של שני החבלים בשטחן. מעטות הן מדינות שכן הכירו בריבונותם של החבלים הבדלניים האלה לאחר הפלישה הרוסית ב-2008, והן - סוריה, נאורו, ניקרגואה וגם ונצואלה.
האינטרס של תושבי האיזורים הבדלניים האלה בהחזקת שני דרכונים, הגיאורגי והרוסי הוא ברור: כעת הם יחושו הקלות מסויימות בתנועתם בעולם. בנוסף, כעת נפתחת מפניהם האפשרות לקבל את שירותי הרווחה הרוסיים, אותה אפשרות אשר קיימת עבור אזרחי רוסיה בלבד עם תעודות זהות רוסיות. הנוהל הנ"ל נולד בהסכמים הדדים אשר נחתמו בין רוסיה לדרום אוסטיה בשנת 2021 ובין רוסיה לאבחזיה בשנת 2023.
בבחינת דה-יורה רוסיה היא מדינת לאום שיש לה גבולות, דיפלומטים, מוסד האזרחות וצבא, אך בבחינת דה-פאקטו, רוסיה היא אימפריה שחייבת להתפשט לשטחים חדשים ולהעביר את המסר הציווליזציוני שלה אל מעבר לגבולותיה.
בנוסף, הגברים של שני האיזורים האלה גויסו לצבא רוסיה על מנת להמשיך להילחם באוקראינה. השבוע, נשיא רוסיה פוטין ביצע תרגיל דומה של מתן אזרחות בשתי רפובלייקות הבדלניות של גיאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה, והשאלה הגדולה היא האם הוא מתכנן לספח גם אותן בקרוב? פוטין רעב לעוד ניצחונות בגלל שבאוקראינה הצבא הרוסי דורך במקום וחווה אבדות חסרות תקדים הציוד ובכוח אדם.
רוסיה תוקפת את המדינות השכנות כאקט "הומניטרי" על מנת לנציל את דוברי הרוסית במרחב הפוסט-סובייטי. פוטין כבר הוכיח ב-2014 וב-2022 כי הוא מוכן להתערב ואף לנקוט פעולה צבאית על מנת "להציל" את בני עמו מרוסופוביה בכל מדינה ובכל חבל בדלני: באוקראינה, במולדובהֿ, וגם בגיאורגיה.
המילה "הצלה נוסח רוסיה" משמעותה הוא השמדה. רוסיה בא להציל את דוברי רוסית עם פצצות מעל ראשיהם על מנת להגדיל את משקלה הגאו-פוליטי בעולם. אך לפני הפצצות היא מעניקה לתושבים של מדינות זרות את אזרחותה על מנת להצדיק פלישה מאוחר יותר.
בשעה שהמונרכיות הסוניות הוכיחו השבוע כי הם רוצים להשפיע על הפוליטיקה הגלובלית באמצעות בינה מלאכותית, רוסיה משפיעה על הפוליטיקה העולמית באמצעות מלחמה אינסופית. הגיאורגים, כמו בזמנו האוקראינים, מצידם, ראו בכך אקט של פרובוקציה.
לגיאורגים נמאס שרוסיה יוצאת מנקודת הנחה, כי היא יכולה להכתיב למדינה הקטנה והחלשה את מדיניות החוץ שלה-עצמה, כמו גם את הדת שלה ואת אורחות החיים שלה. עם מעט ידע בתרבות של גיאורגיה ומעט יותר כבוד לציבור הגיאורגי שלא מהסס לצאת לרחובות, פעם אחרי פעם, על מנת למחות נגד ההשתלטות הרוסית, אפשר היה לחיות בשלום בין שתי המדינות.
הרוסים בהחלט נאיביים אם הם חושבים שהגיאורגים אינם כועסים עליהם בגלל המלחמה המדממת שפרצה בגין חבלים בדלניים בדרום אוסטיה ואבחזיה בשנת 2008. גיאורגיה, עם רוב מדינות העולם, רואים בחבלים אלה חלק אינטגרלי משטחה. חשוב לציין כי מאז 2008 כלל לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, והשגרירויות בשני הצדדים נעולות.
פניה של גיאורגיה הן כלפי ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי, שאינם מתעייפים מלהשמיע הצהרות הקוראות למציאת פתרון מדיני למשבר. העלאת האופציה הצבאית במידה שהביטחון של גיאורגיה יעמוד בסכנה, לא עלתה עד כה, ולא תעלה, לנוכח התנגדותן החד-משמעית של רוסיה לכניסה של גיאורגיה לנאט"ו.
במקרה של התקפה רוסית נוספת, האיחוד וארה"ב יהיו מוכנים, לכל היותר, להטיל סנקציות נוספות נגד קרמלין, וגם זאת, בחשש שזה יכעיס את פוטין. נאט"ו, באמצעות מזכירו הכללי, אומנם משמיע הצהרות לוחמניות, על מנת להגן על המדינות הבלטיות (במקרה של התקפה), אך הוא לא משמיע אפשרות של הגנה על גאורגיה במקרה של התקיפה הרוסית. הגאורגים חרדים מפני האפשרות שהם הבאים בתור אחרי אוקראינה, ונאט"ו אינו מרגיע אותם באמצעות פתרון כלשהו למשבר.
התרעות פיקוד העורף