במשך חמישה עשורים הייתה וייס שותפה להקמת התנחלויות רבות, ובתוכן קדומים, שבות רחל וגבעת הראל, ולקחה חלק פעיל בהתנגדות לפינוי גוש קטיף ובמאבקים על חברון. היא ידועה בהתנגדותה לכל פשרה בנושא ארץ ישראל השלמה ובדעותיה הנחרצות נגד הערבים החיים בתחומה. בעבר הייתה הדמות הנשית הבולטת במועצת יש"ע, ואולם על רקע התנגדותה להסכם הפשרה ב־99' שגובש בין אהוד ברק למועצת יש"ע בנושא המאחזים, הפכה וייס לאופוזיציה פנימית במועצה ומאוחר יותר פרשה ממנה.
בריאיון ל"מעריב" בחודש ינואר סיפרה על ה"ביקורים" שערכה ברצועת עזה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לדבריה כהכנה להתנחלות מחדש ברצועה. יש המון אפשרויות להיכנס. זה שערים פתוחים. כדי שיהיו במקום אלפי חיילים צריך להביא להם אוכל וציוד. אני לא נכנסת לעומק, אני לא נכנסת לג'באליה. אני רק רוצה להרגיש את התחושה של להיות מאחורי הצד שבו אני רוצה להקים יישובים".
מכתב האישום שהוגש בחודש ספטמבר האחרון נגד סבח ונגד ארבעה מתנחלים נוספים, בהם שלושה נערים, עולה כי החמישה נכנסו לבית הספר עם אלות וגרזן, כביכול כנקמה על זריקת אבנים לעבר אחד הנאשמים. בעת התקיפה נכחו בבית הספר המנהל, שתי מורות, תלמיד בגיל יסודי וכן פעילי שמאל.
כשהבינו שהמתנחלים נכנסו לבית הספר החזיק המנהל את הדלת של חדרו בחוזקה כדי שלא תפתח, והילד הסתתר מתחת לשולחן. לבסוף הצליחו המתנחלים לפרוץ לחדר, הכו את המנהל עם אלות ובעטו בו. לפי כתב האישום, צלעותיו נשברו כתוצאה מכך.
בהמשך, לפי האישום, הם גררו את המנהל אל מחוץ לשטח בית הספר, הכניסו אותו לרכבם ונסעו איתו מרחק קצר עד להעברתו לידי כוחות הביטחון.
התרעות פיקוד העורף