טראמפ, אשר נתן פקודה לכוחות הביטחון לפזר את המהומות בלוס אנג'לס, וטראמפ שמיודד עם הדיקטטורים מסביב לעולם, אינו רואה בפוטין ובמשטרו מקור למלחמה באוקראינה ומכשול לשלום. היעדר העיסוק של טראמפ בשאלת שינוי המשטר במוסקבה מתבסס במידה רבה על ההערכה כי זוהי לא הדרך להביא לסיום של מלחמה.
משטרו של פוטין לא ייסוג באופן עצמאי מתפיסותיו האידאולוגיות, ולא יוותר על עוינותו לאוקראינה ולמערב ועל שאיפותיו לבסס מחדש את האימפריה הרוסית המצוידת בנשק גרעיני. עבור טראמפ המלחמה באוקראינה היא "מטופשת ושגויה", ואילו עבור פוטין זוהי מלחמה "קיומית וקדושה".
לשאלה הזו אין ולא יכולה להיות תשובה חד-משמעית. על נפילת דיקטטורות נהוג לדבר במונחים של סיכויים והסתברויות. כלומר, השאלה היותר נכונה מזו, "מתי ייפול משטרו של פוטין?", היא שאלה מסוג "מהי ההסתברות הנוכחית לנפילתו?".
בשלושת המקרים הללו התבוסה במלחמה הובילה לנפילת הדיקטטורה. בקרב הגורמים באקדמיה ובקרב קובעי מדיניות מעריכים כי רוסיה רחוקה מתבוסה צבאית במערכה האוקראינית, וכי היא תמשיך לנגוס לאט-לאט מאדמתה של אוקראינה. למרות שההתקדמות של רוסיה היא איטית עד מאוד, הפרופגנדה הרוסית תדע לתאר כל מצב של עצירת ההתקדמות בתור ניצחון.
המחקר של ד'זובה מראה כי הסיכוי להפלת משטר באמצעות הריגת דיקטטור הוא זניח, והוא עומד על כ-3%. מה גם, בכל שלושת המקרים המדינה שהוציאה לפועל את החיסולים האלה הייתה עצומה בגודלה, ובעלת עוצמה צבאית חסרת תקדים. קשה לנו לדמיין את אנשי שירותי הביטחון האוקראיניים הורגים את ולדימיר פוטין באופן ישיר. מה גם, עצם הריגתו תוביל לשינוי משטר בהסתברות נמוכה עד מאוד (3%).
קריאות לקידום שינוי משטר ברוסיה ללא אלימות נשמעו במהלך 25 שנות שלטונו של פוטין מסביב לעולם. אנשי אופוזיציה רבים בעולם טוענים כי הגולים הפוליטיים ואלה שברחו מהמשטר אינם יכולים לעמוד מנגד, ולהסתפק בהדלקת פנסים כאות הזדהות במאבק עם הדיקטטורה, אלא הם חייבים לפעול.
בהיסטוריה מעטים הם המקרים שבהם המשטר התחלף ללא אלימות, ורבים הם מקרים שבהם המשטר האוטוריטרי עבר טרנספורמציה ושרד. שינוי משטר הוא תמיד שילוב של כמה גורמים, ביניהם משבר כלכלי, תבוסה במלחמה, וסדק בקרב אליטות. סדק בקרב אליטות זהו תנאי הכרחי לשינוי משטר ואין הוא נצפה ברוסיה בת ימינו, ומכאן הסיכויים שנמשיך לראות את פוטין הם רבים, לצערנו.
התרעות פיקוד העורף