על פי ניתוח מרכז עלמא, כוחות הבסיג' פועלים בתחומים רבים – החל מאכיפת נורמות דתיות ומוסריות בציבור ("משטרת המוסר") ועד השתלטות על מרחבים אזרחיים באמצעות אכיפה ואלימות. הם מופעלים על ידי זרוע היבשה של משמרות המהפכה, והכפיפות הישירה לגוף זה הופכת אותם לחלק מהותי מהשליטה הדתית-פוליטית של המשטר באיראן.
עוד עולה בניתוח של מרכז עלמא כי פעילי הבסיג' מהווים את ה"עיניים והאוזניים" של המשטר. הם נשלחים לשטח גם בעת מחאות אזרחיות כדי לזהות מתנגדים ולדכא תסיסה פוליטית. הכוחות הללו פעלו לאורך השנים באירועים משמעותיים של דיכוי, כולל גל ההפגנות הסוערות באיראן עצמה.
הבסיג' אינם מוגבלים לפעולה בתוך איראן בלבד. לפי מרכז עלמא, פעלו יחידות בסיג' גם מעבר לגבולות המדינה – בסוריה, עיראק, תימן ואף בלבנון. תופעה זו מצביעה על שימוש במשאב אנושי עממי כאמצעי לייצוא אידאולוגיה והשפעה אזורית, כחלק מהאסטרטגיה של משמרות המהפכה.
המספר המדויק של פעילי הבסיג' אינו ידוע, אך ההערכות המובאות בניתוח של מרכז עלמא נעות בין מיליון פעילים מגויסים ליותר מ־10 מיליון משתייכים פוטנציאליים. בין חברי המיליציה ניתן למצוא צעירים מתחת לגיל הגיוס, סטודנטים, נשים ואף גברים מבוגרים – חלקם פועלים בהתנדבות מלאה, ללא שכר, אך נהנים מהטבות ממשלתיות כגון קדימות בקבלה לעבודה ובשירותים ציבוריים.
תקציב המיליציה מוערך על ידי מרכז עלמא בכ־500 מיליון דולר לשנה, כשהמגויסים נדרשים להיות מוכנים ליום פקודה. בניתוח מצוין גם כי לאחר מלחמת איראן–עיראק, במהלכה שימשו המתנדבים ככוח חלוץ שפרץ שדות מוקשים בגופם, אורגנו הבסיג' במסגרות צבאיות של גדודים וחטיבות לפי אזורים גאוגרפיים.
התרעות פיקוד העורף