על פי הדיווחים, תכנית הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים של פקיסטן התגברה בעקבות העימות עם הודו בחודש מאי האחרון. בעוד שפקיסטן טוענת רשמית כי הארסנל הגרעיני שלה משמש אך ורק להרתעה מפני הודו, רשויות אמריקאיות חושדות כי פיתוח הטיל נועד להרתיע פעולות צבאיות אמריקאיות אפשריות - בין אם מדובר במתקפות מנע על מתקנים גרעיניים או במעורבות בסכסוכים בין הודו לפקיסטן. מדובר בשינוי משמעותי מתוכנית הטילים הקודמת של פקיסטן, שהתמקדה בעיקר באיומים אזוריים.
טיל בליסטי בין-יבשתי הוא מערכת נשק מתוחכמת המסוגלת לשאת ראשי נפץ גרעיניים למרחקים העולים על 5,500 קילומטרים. טילים מודרניים מסוג זה מצוידים לרוב במערכות MIRV (טיל מרובה ראשי נפץ) המאפשרות פגיעה במספר מטרות משיגור בודד. לפי הדיווחים, המדינות המחזיקות כיום בארסנל פעיל של טילים כאלה כוללות את ישראל, ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה, הודו וצפון קוריאה. עד כה, פקיסטן הייתה המדינה החמושה בנשק גרעיני היחידה ללא יכולת זו.
אם הדיווחים יתבררו כנכונים, הפיתוח עשוי לחייב שינוי מהותי במדיניות האמריקאית. כפי שציינו גורמים אמריקאים, אם פקיסטן תרכוש טיל בליסטי בין-יבשתי, לוושינגטון לא תהיה ברירה אלא להתייחס למדינה כיריבה גרעינית - אף מדינה אחרת עם טילים בליסטיים בין-יבשתיים שיכולים לכוון לארצות הברית אינה נחשבת ידידה.
הדיווחים מצביעים על כך שהחיפוש של פקיסטן אחר יכולות טילים ארוכות טווח קיבל דחיפה מהקשרים ההדוקים שלה עם סין. בעוד שסין לא תמכה בגלוי בפיתוח הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים של פקיסטן, היא סיפקה באופן עקבי סיוע צבאי וכלכלי שייתכן ושיפר בעקיפין את תשתית הטילים שלהם. התמיכה הסינית עשויה לכלול אישור שבשתיקה לתוכניות כאלה, מה שעלול לסבך עוד יותר את המצב האסטרטגי עבור הודו וארצות הברית.
במשך עשורים, פקיסטן ראתה בארסנל הגרעיני שלה משקל נגד לעליונות של הודו בנשק קונבנציונלי. ההחלטה לפתח טיל בליסטי בין-יבשתי מייצגת הסלמה במרוץ החימוש באזור. על רקע החיכוך הגובר בין ארצות הברית למדינות חמושות בנשק גרעיני כולל רוסיה, סין, צפון קוריאה ואיראן, הצטרפותה האפשרית של פקיסטן לקבוצה זו תסבך עוד יותר את המצב. האפשרות של תיאום אסטרטגי בין מדינות אלה מציגה תרחיש מדאיג במיוחד ליציבות העולמית.
חששות לגבי הבטיחות והשליטה בנכסים הגרעיניים של פקיסטן מטרידים זה מכבר את קובעי המדיניות האמריקאים. לאור ההיסטוריה של חוסר יציבות וקיומם של ארגוני טרור במדינה, כל הרחבה של היכולות הגרעיניות ארוכות הטווח מעוררת חששות מחודשים מגישה לא מורשית או פרצות אבטחה.
ישראל, שמעולם לא הודתה בכך שהיא מעצמה גרעינית, השתמשה בניסיונות התנקשות ואיומים כדי לנסות לעצור את פקיסטן מלהפוך לגרעינית. בשנות ה-80 ישראל אף גיבשה תוכנית להפציץ את אתר הגרעין של פקיסטן בסיוע הודי - תוכנית שהממשלה ההודית נסוגה ממנה בסופו של דבר. על פי היסטוריונים, המוסד השתמש באיומים וניסיונות התנקשות בקמפיין כושל למנוע מפקיסטן לבנות את הפצצה.