כמו רבים מאזרחי איראן, הן בתפוצות והן במדינתם, סברי חוותה בלבול פנימי, קרועה בין חלומותיה על קריסת השלטון שיפתח את פוטנציאל המדינה האדיר, לבין דאגתה לקרובי משפחתה ולחבריה כשההרס בשורות האזרחים גובר. הרצון לחירות והצורך בהפסקת אש התחרו זה בזה.
"לרגע דמיינתי איך אני רואה את איראן שוב בחיי," אמרה סברי, בת 48, בעלת אזרחות כפולה איראנית-אמריקאית, סופרת וכתבת שעשתה הפסקה בקריירה העיתונאית שלה, ל"ניו יורק טיימס".
"גם חשבתי כמה זה אבסורד שהרפובליקה האסלאמית בזבזה עשורים בהאשמות נגד אלפי פעילים למען זכויות נשים, כשלא הצליחה לתפוס את המרגלים האמיתיים", הוסיפה.
רגע זה מהווה גם סיכון קיומי שמאיים על עתידה של המדינה בעקבות מלחמת ישראל-איראן בת 12 הימים, שבה השתתפה ארצות הברית לפרק זמן קצר, נטען במאמר.
"המשטר קיים למרות התמוטטות 'ציר ההתנגדות' שלו שנבנה באמצעות מימון יקר של קבוצות פרוקסי אנטי-מערביות מלבנון ועד תימן, למרות הפצצות הרסניות על מתקני הגרעין היקרים ולמרות השפלתה של המדינה לאחר שמסרה את השמיים שלה לאויביה", נכתב עוד.
עם זאת, חמינאי, כמגנה של המהפכה התאוקרטית האנטי-מערבית שזכתה בניצחון ב-1979, רואה את עצמו כמנצח. "הרפובליקה האסלאמית ניצחה", אמר בסרטון ששודר ביום חמישי ממקום סודי.
במאמר נטען כי חמינאי משחק משחק הישרדות ונראה כי כעת הוא עומד בפני המבחן הקשה ביותר ב-36 שנות שלטונו.
חמינאי בעצמו אמר: "נשיא ארצות הברית, בתיאורו למה שקרה, הגזים באופן חריג, מה שהתברר כנדרש להגזמה זו. כל מי ששמע את המילים הללו הבין שמתחת לפני השטח שלהן קיימת אמת אחרת. הם לא יכלו לעשות דבר והגזימו כדי לכסות ולהסתיר את האמת".
התרעות פיקוד העורף