חיל האוויר האמריקאי מקדם בימים אלה פיתוח של פצצה מתקדמת חדשה לחדירת בונקרים, שתחליף את הדגם הנוכחי שנוסה בהצלחה בתקיפה האחרונה באיראן, כך דווח לאחרונה בערוץ א-שרק הסעודי. הפצצה החדשה, המכונה "הדור הבא של פצצות חודרות מיגון" (NGP), מגיעה בעקבות השימוש המבצעי הראשון בפצצות ה-GBU-57/B במהלך מבצע "פטיש חצות" נגד מתקני הגרעין האיראניים.
על פי מסמכי התקשרות שפרסם חיל האוויר האמריקאי בפברואר 2024, הפצצה החדשה תשקול כ-22,000 ליברות (כ-10 טון), קלה יותר מהדגם הנוכחי שמשקלו 30,000 ליברות (כ-13.6 טון). ההקטנה במשקל נועדה להתאים את הפצצה למפציץ החמקן החדש B-21 Raider, שצפוי להחליף את מפציצי ה-B-2 הוותיקים.
בניגוד לפצצה הנוכחית, שמופלת בכוח הכבידה בלבד, הדגם החדש עשוי לכלול מנוע שיאפשר שיגור ממרחק בטוח יותר. זו תהיה התקדמות משמעותית, שכן כיום המפציצים נדרשים לטוס קרוב יחסית למטרה כדי להטיל את הפצצה הכבדה - דבר המסכן אותם מול מערכות הגנה אווירית מתקדמות.
אחד החידושים המשמעותיים בפצצה החדשה הוא מערכת ההנחיה המדויקת במיוחד. הדרישות המבצעיות קובעות דיוק פגיעה של 2.2 מטרים ב-90% מהמקרים, גם בתנאים שבהם מערכת ה-GPS מושבתת או מופרעת. רמת דיוק זו עולה בהרבה על הפצצות המדויקות הסטנדרטיות בארסנל האמריקאי, שטווח השגיאה שלהן יכול להגיע ליותר מ-30 מטרים ללא GPS.
הפצצה החדשה תצויד גם בנפצים מתוחכמים שיאפשרו לה "לחוש" כאשר היא חודרת לחללים תת-קרקעיים ולהתפוצץ בנקודה האופטימלית. יכולת זו קריטית במיוחד בתקיפת מתקנים תת-קרקעיים מורכבים, שעליהם אין תמיד מידע מודיעיני מלא על מבנה הקומות והחללים הפנימיים.
פצצת ה-GBU-57/B הנוכחית, שנמצאת בתהליך הוצאה הדרגתית משירות, היא החימוש הקונבנציונלי החודר החזק ביותר בארסנל האמריקאי. היא כוללת ראש קרבי במשקל של כ-5,000 ליברות (כ-2.3 טון), המהווה כ-20% ממשקל הפצצה הכולל. היא מסוגלת לחדור עשרות מטרים לתוך האדמה או דרך שכבות בטון עבות לפני שהיא מתפוצצת.
הצורך בפצצות חודרות מיגון מתקדמות הולך וגובר בעולם לנוכח המגמה העולמית של בניית מתקנים אסטרטגיים עמוק מתחת לפני האדמה. דוגמה בולטת היא הקומפלקס הצבאי התת-קרקעי הענק של סין ליד בייג'ינג, שמשתרע על שטח של 1,500 אקרים וכולל רשתות פיקוד ושליטה מבוצרות. בנוסף, סין בנתה בשנים האחרונות יותר מ-320 מתקנים תת-קרקעיים מבוצרים לטילים בליסטיים בין-יבשתיים.
אולם ניתוח מודיעיני ממקורות גלויים מצייר תמונה שונה לחלוטין. על פי הערכות מודיעין, איראן ספגה אבדות משמעותיות במלאי הטילים שלה. בתחילת העימות עמדו לרשות איראן כ-3,000 טילים ו-500 משגרים. עד לסיום המלחמה, בעקבות התקיפות הישראליות על מחסני נשק ומתקני ייצור איראניים, שאחריהן באו התקיפות האמריקאיות על אתרים גרעיניים - המספרים צנחו ל-1,000-1,500 טילים בלבד ול-150-200 משגרים.
איום נוסף שעדיין פעיל הוא שלוחיה של איראן באזור, במיוחד המורדים החות'ים בתימן. קסאבוגלו מתייחס למידע מודיעיני חדש המצביע על כך שחברות לוויין סיניות מספקות לחות'ים נתוני מטרה בזמן אמת, מה שמאפשר להם לחדש את התקפותיהם הימיות בים האדום. "החות'ים הם השלוחה האיראנית היחידה שבאמת מדאיגה אותי", הוא מציין, בשל יכולתם לערער את יציבות נתיבי הספנות ולהרחיב את הסכסוך.
למרות שהעימות הישיר בין ישראל לאיראן הסתיים בהפסקת אש בתיווך אמריקאי, האזור נותר במתיחות גבוהה. בעוד מנהיגי איראן ממשיכים להתרברב ביכולות צבאיות לכאורה, מומחים מעריכים כי האבדות הכבדות בשדה הקרב, הפגיעה במתקני הייצור והנזק למערכות הנשק המתקדמות, הגבילו משמעותית את יכולתה של איראן לבצע מתקפות ממושכות ורחבות היקף.
התרעות פיקוד העורף