גמישות דיפלומטית
זאת ועוד, עבור ברזיל – הרואה עצמה כחלק מהמערב – הפסגה היוותה פלטפורמה מצוינת לחיזוק מעמדה בארגון ובכלל, תוך התמקדות בבניית קונצנזוס וקידום יוזמות משותפות, יעדי פיתוח ומימון פרויקטים בינלאומיים, בעיקר בנושא אקלים ואנרגיה ירוקה. זאת, במיוחד לקראת ועידת האקלים (COP30) שהיא מארחת בנובמבר הקרוב, ונוכח הגידול שחל בהיקף יצוא הנפט שלה, שהגיע לכ־45 מיליארד דולר ב־2024 (בעודה מדורגת עשירית בעולם מבחינת מאגרי הנפט והגז הטבעי הנמצאים ברשותה).
בתזמון קריטי
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, אין ספק כי תזמונה של הפסגה בעיצומה של מלחמת הסחר עם ארה"ב הוא קריטי. מעבר לביקורת הקולקטיבית שהפנו מנהיגי הארגון כלפי מדיניות המכסים של טראמפ והצגתה כאיום על הסחר והיציבות הכלכלית העולמית, מסתמן כי הצהרתם ממקמת את ה־BRICS במוקד "סדר היום" הבינלאומי. וכך, לא זו בלבד שה־BRICS – במיוחד נוכח התרחבותו בשנה האחרונה – מהווה משקל־נגד מרכזי לדומיננטיות הכלכלית המערבית, ניכר כי המהלכים החד־צדדיים הללו אף חידדו והעצימו את חשיבותו.
עם זאת, האגרסיביות הכלכלית האמריקאית עלולה להוביל לעימות חזיתי של הארגון מול ארה"ב ולהוביל לשינויים דרסטיים לצד השלכות גיאופוליטיות וכלכליות מרחיקות לכת. שכן, מעבר לפגיעה בכלכלה של מדינות ה־BRICS וביצוא, בעיקר של סין, הודו וברזיל לארה"ב, להעמקת הפיצול הפנימי והמחלוקות ביניהן, ולצמצום תלותן במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים (דוגמת הבנק העולמי, IMF 7G), ניכר כי האיומים האמריקאיים מאחדים בין חברות ושותפות הארגון אף יותר.
בראייה כוללת, מדובר בהזדמנות לחזק ולגוון כאמור את השותפויות הכלכליות־מסחריות ביניהן, לפתח ולקדם מנגנונים פיננסיים עצמאיים לצד מערכות מסחר חלופיות לדולר, ובתוך כך - להגביר את השפעתם של כל אלה על הפוליטיקה והכלכלה העולמית. אם לא די בכך, הרי שלמרבה האירוניה, החמרה בסוגיית המכסים, שתגביר את התנודתיות ואת אי־היציבות העולמית, תוביל בתורה להפיכתו של ה־BRICS למכפיל כוח אסטרטגי ומנוע צמיחה רב־עוצמה (זאת, בין השאר, נוכח השפעתן המצרפית של כלכלות הארגון דוגמת אתיופיה, הודו וסין, עם שיעורי צמיחה של 6.6%, 6.2% ו־4%, בהתאמה). מכפיל כוח גיאופוליטי־כלכלי אדיר, המאיץ את תהליך עיצובו של סדר עולמי רב־קוטבי חדש.
התרעות פיקוד העורף