מנגד, הנתונים של ישראל מציגים תמונה שונה לחלוטין. גורמים צבאיים מעריכים כי 120 מערכות הגנה אווירית איראניות הושמדו או הושבתו מאז תחילת הלחימה, כשליש מכלל המערכות שהיו לאיראן לפני המלחמה. בין המערכות שהושמדו היו מערכות ארוכות טווח, כולל מערכות S-300 רוסיות ומערכות Bavar-373 איראניות מקומיות.
הצלחת ישראל נבעה בין השאר מחולשות מבניות במערכת ההגנה האיראנית. על פי ניתוח ארגון Global Defense Corp, איראן הסתמכה על תערובת לא מתואמת של מערכות רוסיות, סיניות ומקומיות שלא שולבו יעיל זו בזו. מכ"מים רוסיים וסיניים סבלו מבעיות ידועות בזיהוי מטרות, וחסרה תיאום בין בסיסים ויחידות צבאיות שונות.
למרות ההחלפות שמבצעת איראן, המרחב האווירי שלה נותר פגיע. שטחה העצום של איראן, המשתרע על פני 1.6 מיליון קילומטרים רבועים, מקשה על יצירת מערך הגנה אווירית רציף ויעיל. איראן חסרה צי קרב מודרני ומסתמכת על מטוסים מתקופת המלחמה הקרה, שחלק מהם הושמדו על הקרקע בתקיפות הישראליות.