“אצל טראמפ צריך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל – מצד שני כן ברצינות”, אמר אורג-קליסקי. “כבר ראינו, העמימות שהוא משדר, ‘נראה מה יהיה’ – זו אסטרטגיה. ספציפית בנושא האיראני אני חושב שזה מבטא את זה בצורה מדויקת. האסטרטגיה שלו אומרת: אני עמום, והשחקן השני – במקרה הזה איראן – אינו יודע לאן אני הולך: כן הולך לתקיפה או לא. זה מכניס את השחקן השני ללופ. וכשאתה בלופ – אתה עושה טעויות ומגיע חלש יותר לעמדת מיקוח. בנוסף, זה משאיר לטראמפ אופציה כן ללכת לתקיפה בסוף, כי במקרה שהוא יחליט ללכת לתקיפה נוספת – הוא מעדכן, כי הוא תמיד השאיר אותה על השולחן”.
דבריו של אורג-קליסקי ממחישים את המורכבות שבפענוח האיומים הנשיאותיים בסגנון טראמפ. לדבריו, אין מדובר באמירה סתמית אלא בכלי אסטרטגי שמטרתו לייצר עמימות ולהותיר את כל האפשרויות פתוחות – כולל תקיפה צבאית. כך, גם כאשר טראמפ נשמע תקיף, ייתכן שהוא דווקא מבקש להרתיע מבלי לפעול בפועל, אך באותה נשימה – להשאיר לעצמו את היכולת להפתיע.
התרעות פיקוד העורף