כלי תקשורת ממלכתיים דיווחו השבוע כי בטהרן בלבד נרשמה עלייה של עד 50% במחירי לחמים שונים. כך למשל, לחם "ברברי" – מהנפוצים ביותר באיראן – התייקר ב־31% ועולה כעת 46 אלף ריאל (כ־0.05 דולר). לחם "טאפטון" זינק ב־52% למחיר של 20 אלף ריאל, ולחם "לבש" התייקר ב־39%.
המאפיות, על פי דיווחים, מתקשות לשרוד את הלחצים הכלכליים. חלק מהן נאלצות למכור את לחם הסנגק – מוצר בסיסי נוסף – במחירים גבוהים בהרבה מהמחיר הרשמי, שנקבע על 76 אלף ריאל. באזורים מסוימים דווח על מכירת סנגק ב־100–200 אלף ריאל, פי שניים עד שלושה מהתעריף.
במקביל, שיעור האינפלציה השנתי באיראן הגיע ביולי ל־41.2% – הרמה הגבוהה ביותר מזה שנתיים. לפי המרכז הסטטיסטי של המדינה, מדובר בזינוק מהיר לעומת 39.4% ביוני. המשמעות בפועל: סל מוצרים ושירותים שהתייקר בלמעלה מ־40% תוך שנה בלבד.
בעוד האינפלציה מטפסת, שכר המינימום נותר נמוך מאוד – 120 דולר בלבד לחודש, הרבה פחות מה־400 דולר שהוערכו כדרושים למחיה בסיסית. לפי ההערכות, לפחות שליש מהאוכלוסייה חי כיום מתחת לקו העוני.
לדבריו, חוזים ממשלתיים שנחתמו בעבר במחירים נמוכים לא מאפשרים עצירה בפרויקטים, אך מחייבים מעבר להעסקת עובדים איראנים, שמשכורתם גבוהה יותר וכוללת תשלומי ביטוח לאומי – בניגוד לעובדים האפגנים. הוא הוסיף כי ייקח זמן עד להשלמת המעבר, והודה כי העיכובים בפרויקטים כמו "הדיור הלאומי" הפכו לבלתי נמנעים.
לפי דיווחים בכלי תקשורת באיראן ומחוצה לה, כ־4 מיליון אפגנים צפויים להיות מגורשים בתקופה הקרובה, בטענה כי הם שוהים במדינה ללא מסמכים תקינים. עד כה, יותר ממיליון מהם כבר גורשו.
רבים מהמהגרים שהתגוררו באיראן במשך עשרות שנים, עבדו בענפי שירותים, תעשייה ובנייה. בכירים איראנים אף טענו כי חלקם "ריגלו עבור ישראל" – האשמה שנפוצה ככלי הצדקה למבצעי הגירוש.
איראן ניצבת בפני מציאות כלכלית קשה, שמשלבת אינפלציה דוהרת, עלייה ביוקר המחיה, קריסת תשתיות עבודה וגירוש המוני שמחריף את המשבר. המחיר מגולגל ישירות לצרכן האיראני, שמוצא את עצמו נאבק על קיום בסיסי יותר מאי פעם.
התרעות פיקוד העורף