ההחלטה נועדה להתחיל בתהליך הפרוצדורלי, האמור להימשך כחודש, במועצת הביטחון להפעלת המנגנון. מדינות אירופה, בתמיכת ארצות הברית, מעוניינת כי התהליך יושלם עוד לפני חודש אוקטובר, אז אמורה רוסיה לקבל את הנשיאות הזמנית של מועצת הביטחון. זאת, נוכח החשש כי זו תנסה לנקוט תרגילי עיכוב כדי למנוע את הפעלתו של המנגנון עד 18 באוקטובר, המועד שבו היכולת להפעיל את המנגנון פוקעת. ראוי לציין כי לרוסיה ולסין אין יכולת על פי ההסכם להשתמש בזכות הווטו שלהן כדי להכשיל את המהלך.
ההודעה של מדינות אירופה מהווה למעשה עליית מדרגה נוספת בלחץ הדיפלומטי והכלכלי על איראן לאחר המלחמה, בניסיון לאלץ אותה להגמיש את עמדותיה הנוקשות. אולם נראה כי גם אם מדובר בצעד חשוב, בוודאי לא מדובר בצעד מספק, בייחוד נוכח ההבנה שטהרן תמשיך לקבל גיבוי מרוסיה ובייחוד מסין, שהיא היעד העיקרי לייצוא הנפט האיראני.
יתרה מכך, סביר כי בחודש הקרוב יתגברו המאמצים הדיפלומטים כדי להוביל לחידוש המשא ומתן בין איראן לארצות הברית כדי למנוע את החרפת המתיחות. בהקשר אפשרי ראוי לציין כי המעצמות יכולות לקבל החלטה משותפת על הארכת המועד לפקיעת האפשרות להפעלת המנגנון.
מכאן עולה השאלה באשר למדיניות המומלצת לישראל. אין ספק כי כל עוד המשטר האיראני יישאר על כנו, הוא ימשיך לדבוק באידיאולוגיה הקיצונית הקוראת להכחדתה של מדינת ישראל. על כן, איראן תמשיך להיות האיום האסטרטגי המשמעותי ביותר למדינת ישראל.
נוכח זאת, לצד המשך ההיערכות הצבאית לסבב לחימה נוסף, ישראל צריכה להעמיק את התיאום האסטרטגי עם ממשל טראמפ באשר לתנאי הסף מבחינתה לחידוש המשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן, כדי להבטיח שמצד אחד חידוש המשא ומתן לא יוביל להפחתת הלחץ הבין לאומי על איראן, ומהצד השני לוודא כי תנאי ההסכם יהיו נוקשים דיים כדי למנוע מאיראן לשקם את פרויקט הגרעין.
במקביל, ישראל צריכה לנצל את המצוקות הפנימיות הגוברות והחולשה היחסית שבה איראן נמצאת כדי לגבש, בשיתוף פעולה עם בעלות בריתה במערב ובעולם הערבי, תוכנית פעולה לטווח הבינוני-ארוך לערעור יציבות המשטר.
בכל אופן, ראשית הצירים חייבת להיות קידום עסקה להחזרת כל 48 החטופים, כצו השעה וכמטרה המיידית והחשובה ביותר של מדינת ישראל בעת הנוכחית. מעבר לחובה ההומניטארית, הערכית והלאומית להחזרת כל החטופים, עסקה כזו תמנע מישראל לשקוע עוד יותר בביצה העזתית, תאפשר לה לצאת לדרך חדשה ולהעמיק את שיתופי הפעולה האסטרטגיים עם מדינות ערב, לצד הרחבת התיאום עם בעלות בריתה במערב ובראשן ארצות הברית. כל אלו יאפשרו לישראל למקד את מירב המשאבים והיכולות בהתמודדות עם האיום הרב-מימדי האיראני.