מעבר להישגים הכלכליים המשמעותיים, באקונומיסט מדגישים כי פריצות הדרך של תעשיית הנשק הישראלית קונות לישראל מעמד בעולם, גם בתוך תקופת מתח מדינית חסרת תקדים, ומאפשרות לה לשמור על קשרים עם מעצמות, שבמקרים מסוימים תלויות בטכנולוגיה הישראלית לצורכי ההגנה המיידיים שלהן.
הנתון המרכזי שמוצג במאמר הוא השיא שנרשם ב-2024: 14.8 מיליארד דולר בעסקאות יצוא נשק. המשמעות היא שמדינה קטנה של 10 מיליון תושבים תפסה את המקום השמיני בעולם ביצוא נשק, מיד אחרי בריטניה ולפני מדינות כמו דרום קוריאה וטורקיה. יותר ממחצית מהעסקאות היו עם מדינות אירופה.
דיפלומט ישראלי הסביר את החשיבות האסטרטגית של היצוא: "עסקאות אלו קושרות מדינות לקשר ארוך טווח עם ישראל, מה שמסייע לבלום מהלכים של סנקציות נגד ישראל. מדינות אלו מושקעות בישראל למען ביטחונן הלאומי". הכוונה היא שהתלות ההדדית בתחום הנשק מקשה על מדינות להטיל סנקציות משמעותיות על ישראל בגלל המלחמה בעזה.
לפי הפרשנות, היתרון המרכזי של הנשק הישראלי הוא שהוא נבחן בקרב אמיתי ונמצא בייצור סדרתי. ארצות הברית, למשל, אימצה את טיל הספייק הישראלי למסוקי האפאצ'י שלה, וארבע בריגדות אמריקאיות ציידו את טנקי האברמס שלהן במערכת "מעיל רוח" הישראלית להגנה מפני טילים ורחפנים. שתי המערכות נמצאות בשימוש מבצעי ישראלי זה שנים נגד חיזבאללה וחמאס.
האקונומיסט מציג כיצד ישראל פיתחה אסטרטגיה של מכירות דרך שותפויות מקומיות, המאפשרת לה לפעול "מתחת לרדאר" גם בתקופות של מתח מדיני. איטליה, למשל, הודיעה על רכישת מטוסי ריגול מחברה אמריקאית, תוך הסתרת העובדה שהטכנולוגיה העיקרית ישראלית. דוגמה נוספת היא מערכת הברק שפותחה בשותפות עם הודו ומשמשת כיום את שתי המדינות וגם שלושה ציים של נאט"ו.
התרעות פיקוד העורף