בפרסום נטען כי ההתקפה כוונה גם נגד תפקידה של קטאר במו״מ מול חמאס. אל־אמין הדגיש כי ארצות הברית ניסתה לאורך זמן לרסן את מדיניות דוחא כלפי הפלסטינים, במיוחד את סיקור רשת "אל־ג׳זירה", שלהשפעתה על דעת הקהל במערב יוחסה חשיבות רבה. הוא הוסיף כי הופעלו לחצים שהובילו לשינויים בניהול הערוץ, וכי הועברו בקשות מצידה של וושינגטון להגביל את חופש הפעולה של חמאס בקטאר. לטענתו, גם איחוד האמירויות טענה שקטאר עודדה את חמאס לעמוד על דרישה להפסקת אש מוחלטת, צעד שנתפס כהתרחקות מתפקידה כמתווכת.
המאמר קשר בין המתרחש בקטאר למערכה רחבה יותר ברצועת עזה. לדבריו, ישראל מבקשת למחוק את סממני החיים בצפון הרצועה וליצור מציאות שתוביל להעתקת אוכלוסייה. הוא התייחס לדיווחים שלפיהם ארצות הברית פנתה למדינה ערבית במטרה לשקול קליטת פליטים פלסטינים, ואף בחנה הצעה לספק כלי שיט שיובילו אותם מבלי לעבור דרך מצרים.
באשר לסוריה, נטען כי ישראל הציבה דרישות מפורטות כלפי משטר דמשק: פינוי כוחות לוחמים מדרום הבירה ועד גבול רמת הגולן, ואישור לנוכחות משטרתית בלבד בכפוף לתיאום מוקדם. אל־אמין כתב כי ישראל מתעקשת לשמור לעצמה חופש פעולה צבאי מלא ואף על שליטה במסדרונות הומניטריים בדרום המדינה.
אל־אמין סיכם כי ישראל פועלת כחלק מתוכנית מתואמת עם ארצות הברית, וכי מצב זה מחייב את יתר השחקנים האזוריים להיערך לאתגר בעל אופי שונה ומורכב יותר. לדבריו, קשה לקבוע כיצד ייראה העתיד, אך ברור כי האזור נכנס לשלב חדש של לחצים וחשבון־נפש מדיני וביטחוני.
התרעות פיקוד העורף