קטאר, המארחת את בסיס אל־עודייד, מהבסיסים האמריקאיים הגדולים והמשמעותיים במזרח התיכון, מוצגת כעת כזירה אפשרית לעימות. הבסיס נחשב מרכז פיקוד, לוגיסטיקה ותקשוב חיוני לפעילות האמריקאית במפרץ, ומהווה נדבך מרכזי ביכולת ההרתעה של וושינגטון.
בהקשר זה, מסמך של מכון עלמא שחובר על ידי טל בארי וקולין דוד מציין כי בסיס אל־תנף שבדרום־מזרח סוריה הוא נכס אסטרטגי לא פחות חשוב. המיקום שלו בצומת הגבולות סוריה–עיראק–ירדן מאפשר לארצות הברית לשבש את "המסדרון היבשתי" האיראני, ולמנוע מטהראן יצירת רצף טריטוריאלי עד לים התיכון. בכך מצמצם הבסיס את יכולתה של איראן להעביר ציוד ואמצעי לחימה לחיזבאללה דרך סוריה ולבנון.
לפי המחקר, אף שמדובר בבסיס קטן שבו מוצבים כ־200 חיילים אמריקאים בלבד, ערכו האסטרטגי גדול בהרבה מממדיו. אל־תנף מספק יכולות מודיעין, מעקב ותגובה מהירה, ומחזק את תחושת הביטחון בירדן ובישראל. נוסף על כך, הוא מהווה נקודת מפתח במאבק בשרידי דאעש במדבר הסורי, תוך שמירה על שליטה באזור מבודד ופחות מיושב, שמאפשר פעילות עם מינימום חיכוך עם האוכלוסייה המקומית.
השילוב בין אל־עודייד בקטאר לבין אל־תנף בסוריה משרטט, על פי מסמך עלמא, את שני עמודי התווך של הפריסה האמריקאית באזור: מרכז שליטה אזורי מצד אחד ותחנת חסימה גיאו־אסטרטגית מצד שני. העלאת האפשרות שקטאר תאפשר נוכחות איראנית בשטחה, ולו תיאורטית, מחדדת עד כמה עלול להשתנות האיזון העדין במפרץ וכיצד עשויה להיפגע היציבות האזורית שעליה נשען חלק ניכר מהסדר הביטחוני של ארצות הברית ובעלות בריתה.
התרעות פיקוד העורף