לטענת לאפין, החלטת ארצות הברית באפריל 2025 להתחיל בצמצום כוחות בצפון־מזרח סוריה, משדרת חוסר נכונות להמשיך לשמש משענת לכורדים ועלולה להתפתח לנטישה בפועל של בן ברית נאמן. זאת, לדבריו, לטובת אינטרס קצר טווח של התפייסות עם המשטר החדש ופתיחת דף חדש עמו.
לדבריו, ייתכן שהמהלך נובע מרצון אמריקאי לייצב את האזור ולהפחית נוכחות צבאית, אולם בפועל הוא עלול להביא לויתור על נכס אסטרטגי חשוב – כוח אנטי־ג'יהאדיסטי מוכח, שמסוגל גם לבלום את הציר השיעי המבקש לשוב ולהתחזק באזור.
מאז ההסכם שנחתם במרץ 2025 בין הכורדים לבין דמשק, טוען לאפין כי הסתירה בין דרישת המשטר הסורי החדש לשליטה ריכוזית לבין דרישת הכורדים לאוטונומיה נותרה בעינה. לדבריו, מעורבותה של טורקיה – בת ברית מרכזית של א־שרע ואויבת מובהקת של השאיפות הכורדיות בצפון סוריה – מסבכת עוד יותר את המצב.
לאפין מזהיר כי החלטת ארצות הברית לשתף פעולה עם משטר א־שרע ולהפחית את התמיכה ב־SDF מבוססת על "הנחה נאיבית ומסוכנת" שהמשטר החדש יבצע רפורמות אמיתיות. לדבריו, המדיניות האמריקאית מתעלמת מהסכנה שבוויתור על שותף אסטרטגי מרכזי באזור.
כוח אסטרטגי אנטי-ג'יהאדיסטי
במאמרו מזכיר לאפין כי במשך כמעט עשור היו הכורדים, באמצעות ה־SDF, השותפים האמינים והיעילים ביותר של המערב במאבק בדאעש. הוא מציין כי בעזרת הקואליציה בהובלת ארצות הברית, ניהלו הכוחות הכורדיים קמפיין קרקעי קשה שהביא לתבוסה הטריטוריאלית של דאעש במרץ 2019.
לטענתו, ה־SDF והזרוע הפוליטית שלו, המנהל האוטונומי הדמוקרטי בצפון ומזרח סוריה, הציגו חזון חילוני ודמוקרטי, בניגוד חריף לאידיאולוגיות של פלגים ג'יהאדיסטיים סונים רבים, שחלקם שולבו בצבא הסורי החדש.
עם זאת, לאפין טוען כי המערב תמיד ראה ביחסים עם הכורדים עסקה טקטית בלבד ולא השקעה אסטרטגית ארוכת טווח. לדבריו, הפחתת הנוכחות הצבאית והפניית הגב לכורדים לאחר נפילת דאעש ממחישות את הכישלון של המערב להמיר שותפות טקטית במחויבות אסטרטגית מתמשכת.
"רוז'אבה": מנוף ואזור חיץ
לדברי לאפין, לאזור הכורדי בצפון־מזרח סוריה ("רוז'אבה") יש ערך אסטרטגי עצום. הוא שולט בשדות נפט וגז חיוניים, ומהווה אזור חיץ קריטי נגד דאעש ונגד התפשטות איראן ושלוחיה. לטענתו, בכך שהמערב מצמצם נוכחות צבאית ומעודד את הכורדים להשתלב במשטר החדש, הוא מוותר על מנוף עוצמתי ועל "אזור חיץ אסטרטגי" שמנע עד כה התבססות אויבים.
לאפין מדגיש כי משטר א־שרע רואה בשטחים ובמשאבים של הכורדים יעד מרכזי. לכן, מדיניות ארה"ב בפועל "מוסרת שטח מכריע לידי כוח שעלול להיות עוין למערב ולישראל בעתיד".
המאמר מתאר שורה של אירועים מאז חתימת ההסכם בין ה־SDF לבין דמשק: החל מחילופי שבויים ונסיגות מוגבלות, דרך עימותים בדיר א־זור ובמנבג', וכלה בהצהרת עבדאללה אוג'לאן ביולי 2025 כי ה־SDF לא יפרק את נשקו. לדבריו, רצף האירועים חושף חוסר אמון הדדי ו"חשדנות במקום התקדמות אמיתית". לאפין קובע כי הבעיה היסודית נעוצה בהגדרה שונה של המושג "שילוב": מבחינת משטר א־שרע מדובר בפירוק מוחלט של ה־SDF וספיגתו בצבא מרכזי; מבחינת הכורדים – מדובר בשילוב דמוקרטי תוך שמירה על מבנים צבאיים ואוטונומיים. הפער הזה, לדבריו, הוא קיומי.
אולם, ניתוח כרונולוגי של האירועים שבאו לאחר מכן, חושף תהליך שניתן להגדירו כחיכוך וחשדנות הדדית במקום התקדמות אמיתית:
● 10 במרץ :2025 ההסכם נחתם רשמית, ומתאר את שילוב כוחות ומוסדות ה-SDF במדינה הסורית החדשה. ● 4 באפריל :2025 סימנים ראשונים ליישום מופיעים עם חילופי שבויים ונסיגה זהירה של לוחמי SDF משכונות ספציפיות בחלב, אך זוהי מחווה מוגבלת, ולא שילוב מלא.
● 13 במאי :2025 בצעד הסותר ישירות את רוח ההסכם, ה-SDF שולח תגבורות צבאיות מסיביות לאזור דיר א- זור כדי "למלא את החלל הביטחוני" שנותר כתוצאה מהנסיגה הנרחבת של כוחות הקואליציה האמריקאית. הכוחות הכורדים גם מחזיקים ביותר מאלף לוחמים בחלב למרות ההסכם עם דמשק.
● 18 ביוני :2025 הנוכחות הצבאית האמריקאית מצטמצמת עוד יותר עם פינוי שני בסיסים בצפון מזרח סוריה, ומפקד ה-SDF מ'זלום עבדי מזהיר מפני התחזקות ניכרת של דאע"ש, מה שמעיד על כך שההסכם לא הוביל למנגנון ביטחון פונקציונלי ומאוחד.
● 14 ביולי :2025 בהצהרה פומבית המערערת על כל הנחת היסוד של ההסכם, מנהיג ה-PKK עבדאללה אוג'לאן, באמצעות אחיו, מצהיר כי ה-SDF לא יניח את נשקו בזירה הסורית, ומדגיש את אופיו הייחודי של הסכסוך בסוריה.
● 26 ביולי :2025 ה-SDF מתחיל רשמית למסור מוסדות אזרחיים באזורים כמו חסכה ודיר א-זור אך במקביל מדגיש כי אין בכוונתו לפרק את המבנה הצבאי או המנהל האוטונומי שלו. הדבר מדגיש את חוסר ההסכמה היסודי באשר למשמעות המונח "שילוב."
● 2 באוגוסט :2025 המתיחות גואה כאשר עימותים פורצים בין ה-SDF לבין הצבא הסורי סמוך למנבג', מזרחית לחלב.
● שבוע ראשון של ספטמבר :2025 כוחות הSDF נפגשו עם נציגי המשטר בצפון מזרח סוריה במטרה להחיות את הסכם אפריל ולהוריד מתיחות. הצדדים הסכימו לעצירה של תגבורות צבאיות ולהקמת ועדות משותפות, וליישום צעדים להגנת אזרחים למען יציבות. מפקד ה SDF, מט'לום עבדי, נפגש גם אם מפקד סנטקום האמריקאי, אדמירל בראד קופר, וקיבל הבטחה להמשך סיוע אמריקאי במאבק בטרור (קרי דאעש) ושמירת מחנות העצורים של דאעש שבשליטת ה-SDF.
הבעיה היסודית בהסכם מרץ 2025 טמונה בהגדרות הבלתי ניתנות לגישור של "שילוב" שהוחזקו על ידי שני הצדדים. המטרה העיקרית של משטר א-שרע, כממשלה המרכזית החדשה, היא לכונן מחדש מדינה ריכוזית וריבונית ומונופול על הכוח בכל השטחים הסורים. מנקודת מבט זו, "שילוב" פירושו פירוק מוחלט של ה-SDF וספיגתו בצבא לאומי מאוחד ויחיד תחת פיקוד מרכזי.
ה-SDF, לעומת זאת, וביתר שאת לאחר טבח העלאווים במרץ 2025 וטבח הדרוזים ביולי ,2025 מחזיק בחזון הפוך. הוא הצהיר בפומבי כי הוא רואה בשילוב "שילוב דמוקרטי" השומר על המבנים הצבאיים והמנהלים שלו בתוך מדינה סורית פדרלית חדשה. הבדל זה הוא קיומי, דרישתו של משטר א-שרע לפירוז נתפסת על ידי ה-SDF כמעשה של "כניעה ושיעבוד".
הגורם הטורקי
עמדתה החד משמעית של טורקיה, לפיה ה-SDF הוא ישות טרוריסטית ושלוחה של מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), ומעמדה של טורקיה כספונסרית עיקרית של משטר א-שרע החדש, הופך את אנקרה לשחקנית מפתח בצפון סוריה.
מבחינת טורקיה, קיומה של ישות כורדית בעלת שלטון עצמי ומצוידת היטב בקרבת גבולה הוא איום משמעותי לאחדות המדינה. עמדה אידיאולוגית וביטחונית זו אינה ניתנת למשא ומתן, והיא באה לידי ביטוי בסדרה של מבצעים צבאיים, כולל "מבצע שחר החירות" ו"מבצע מנבג'", שמטרתם הייתה להרחיב את השטח הנשלט על ידי טורקיה ולמנוע כל צורה של אוטונומיה כורדית בסוריה שלאחר אסד.
המודל הישראלי
מדיניותה של ישראל כלפי המיעוט הדרוזי בדרום סוריה מספקת מודל מעשי למדיניות אמריקאית כלפי הכורדים הסורים, אך ספק אם דבר זה יבוא לידי ביטוי. כאשר כוחותיו של משטר א-שרע ביצעו טבח במיעוט הדרוזי בא-סווידא ביולי, 2025 ישראל הגיבה בפעולה צבאית מהירה והחלטית, כולל תקיפות אוויריות נגד מרכזי פיקוד צבאיים סורים ונגד ארמון הנשיאות בדמשק.
התערבות זו הייתה דחייה ברורה של קריאת המערב לאיפוק והצהרה נחרצת על דוקטרינת הביטחון של ישראל החדשה, המעניקה עדיפות למניעת בניין כוח על ידי גורמים עוינים ליד גבולה (במקרה זה, דרומית לדמשק), להגנה יזומה על מיעוטים ידידותיים ולא-ג'יהאדיסטים מפני כוח מרכזי עוין.
פעולותיה של ישראל הונעו על ידי ברית ארוכת שנים עם הדרוזים, הבנה ברורה של השורשים האידיאולוגיים המפוקפקים של המשטר החדש, והצורך לשמור על אזור חיץ נקי מכוחות עוינים.
הכורדים הסורים חולקים מאפיינים מרכזיים רבים עם הדרוזים. הם מיעוט חילוני ולא-ג'יהאדיסטי עם זהות מובהקת, והם היו בעלי ברית אמינים של המערב ושל שותפיו באזור. מיקומם האסטרטגי מספק אזור חיץ טבעי לכוחות עוינים, והם ניצבים כעת בפני איום דומה מצד אותו משטר שתקף את הדרוזים.
ומה עכשיו?
בהתבסס על תקדים זה, מדיניות חדשה של שיתוף פעולה עם הכורדים הסורים אינה רק מוצדקת אלא גם הכרחית מבחינה אסטרטגית עבור המערב בכלל וארה"ב בפרט, למרות שלעת עתה ברור שממשל ארה"ב בחר בכיוון אחר.
ייתכן כי יש לבחון דוקטרינת ביטחון חדשה הדוחה את מודל "סוריה המאוחדת". המטרה צריכה להיות השימור האסטרטגי של ה-SDF והמנהל האוטונומי הכורדי, ווידוא כי הם ישמרו על היכולת הצבאית הדרושה להם כדי לשמש כאזור חיץ נגד התחדשות דאע"ש ומשטר א-שרע שעלול להיות עוין, ונגד נסיונות איראנים מחודשים להכות שורש בצפון סוריה. הפעלת לחץ על ה-SDF להתפרק מנשקו היא טעות אסטרטגית שיש להפוך.
ניתן לבחון ולפתח מודל שיתוף פעולה חדש עבור הכורדים שמשקף את הגישה של ישראל עם הדרוזים. הדבר יכלול מדיניות תמיכה דיסקרטית ולא רשמית – פוליטית, כלכלית ומבוססת מודיעין – שתחזק את הכורדים מבלי להעניק להם הכרה רשמית או להפר את הריבונות הנומינלית של המדינה הסורית החדשה. גישה זו היא פרופיל נמוך אך בעלת השפעה גבוהה, והיא מציעה לכורדים את המשאבים הדרושים להם כדי להגן על עצמם מבלי להזמין מלחמה רחבה יותר.
שימור של ישות כורדית אוטונומית יכול לשמש כקלף מיקוח מכריע עבור המערב במשא ומתן עתידי עם משטר א-שרע. השליטה המתמשכת של ה-SDF על משאבי נפט ומים קריטיים נותנת מינוף משמעותי שיש לשמר, ולא לוותר עליו. להערכתנו, הדבר יספק למערב אמצעי להפעלת לחץ על המשטר החדש ותומכיו ויבטיח משקל נגד מכריע למדינה שעלולה להיות עוינת.
התרעות פיקוד העורף