עוד הוסיף "התברר כי החלטת חמאס, כמו החות'ים וחיזבאללה, נעוצה בטהרן, אשר תמיד נחושה למנוע כל התקדמות פוליטית שתפגע בהעצמתה באזור כמדינה דומיננטית. "לחמאס, יחד עם הציר האיראני, יש רקורד ארוך של חבלה בכל מאמצי השלום, העונים על שאיפותיהם של הקיצונים הישראלים. גם הם מתנגדים לכל פרויקט פוליטי שיכול להוביל להקמת מדינה פלסטינית".
על גל ההכרה במדינה פלסטינית בקרב מדינות אירופה הוא כותב "התפתח מרוץ בין שני פרויקטים: פרויקטו של נתניהו לחיסול העניין הפלסטיני על ידי סיפוח רשמי של הגדה המערבית וקבלת תמיכתו וגיבויו של הממשל האמריקאי, והפרויקט הסעודי, בו צרפת הכריזה על תמיכתה, השואף לגייס תמיכה בינלאומית להקמת מדינה פלסטינית. מאבק דיפלומטי סוער מתנהל מזה חודשים, וכתוצאה מכך 151 מדינות הכירו בפלסטין כמדינה".
הוא ממשיך ומביע את שביעות רצונו מהמהלך "הגיוס הדיפלומטי של הסעודי והצרפתי, הגיע לשיאו בהכרה בפלסטין על ידי בריטניה, צרפת, קנדה ואוסטרליה - ארבע המדינות הקרובות ביותר לארצות הברית ולישראל. הצלחה מסחררת. עם זאת, עלינו להיזהר שהצלחות דיפלומטיות היסטוריות אלו הן רק ההתחלה. הן יעוררו זעם בקרב קיצונים ערבים וישראלים, שיפעלו ליצירת כאוס ולסכל את הדרך למדינה פלסטינית".
אל-ראשד מביע גם את חששו מהמהלך שנעשה "ההחלטה הדיפלומטית הזו תעורר זעם בקרב קיצונים ערבים וישראלים, שיפעלו ליצירת כאוס ולסכל את הדרך למדינה פלסטינית. ההתקפה על גשר הירדן שואפת לערער את הפרויקט, בין אם הוא מתוכנן על ידי חמאס, איראן או אחרים. קיצונים בישראל ממתינים לכל התקפה כדי לעבור לשלב השני, שהוא סיפוח הגדה המערבית וחיסול הרשות הפלסטינית".
לבסוף חותם באמירה "אנו חיים בשלב חדש. רוב הפלסטינים והערבים מאמינים כעת בפתרון שתי המדינות, שמשמעותו במפורש הכרה גם במדינת ישראל, וסיום שמונים שנות סכסוך, כאוס ושנאה. זוהי התפתחות משמעותית, והיא לא תהיה קלה להשגה. הפרויקט הסעודי עשוי לדרוש את תמיכת הממשל האמריקאי ואת אימוץ הרעיון, ובנקודה זו הנשיא טראמפ יהיה מועמד ראוי לקבל פרס נובל לשלום".