מאחורי כל ההצגה הזו, ההדלפות המבוקרות, הגיבוי מלא לישראל, ההתנצלות לקטאר, החיבוקים הדיפלומטיים, התוכנית החד צדדית ותחושת ההתקדמות לקראת "הסכם היסטורי" - מסתתר מהלך אסטרטגי מתוחכם שכולו מסר אחד ברור: חמאס, אתה לא צד. אתה לא חשוב. אתה לא מוזמן למו"מ הזה – אתה רק מוזמן להסכים. זו תוכנית שלום שהיא בעצם תוכנית הכרעה פסיכולוגית.
לא במקרה הם לא ראו את ההצעה. אחת הטקטיקות המעניינות במהלך היא העובדה שחמאס לא נחשף לפרטי ההצעה עד לרגע האחרון. הבית הלבן הדליף, לחץ, הפעיל מדינות ערב, זימן את נתניהו, ורק אחרי שכולם "סגרו עניינים", נזכרו לשלוח את ההצעה לצד השני של הגבול. חמאס, כך נראה, היה האחרון לדעת. וזה לא מקרי.
חמאס מבין היטב את השפה של שליטה וכוח. כשאתה שולח לו מסר שמדינות כמו מצרים, קטאר, ירדן ואפילו סעודיה מגבות את ההצעה - אתה לא מציע לו עסקה, אתה מציג בפניו עובדה מוגמרת. זה לא "תשבו איתנו ונדבר". זה "כולם מסכימים. ואתם? תחליטו לבד אם להצטרף, או להישאר לבד"
ההצעה היא לא הסכם – אלא איום במובנים רבים, תוכנית טראמפ, נתניהו היא לא ממש תוכנית שלום. היא לא מנסה למצוא "מכנה משותף", לא פונה לצדדים בקריאה לרגש, לא מכילה שום נכונות אמיתית לפשרות הדדיות.
היא תוכנית שנועדה לבודד את חמאס. ומה שעוד יותר מתוחכם, זה נעשה תוך שימוש בשפה חיובית. במקום לאיים ישירות על חמאס, הם מקבלים "הזדמנות". הזדמנות להצטרף להסכם שמדינות ערב כבר תומכות בו. הזדמנות להפסיק את הסבל בעזה. הזדמנות להפסיק להיות חמאס. וזה אולי החלק הכי חזק כאן: זהו מקל בתחפושת של גזר.
כי ברגע שכל העולם הערבי מסכים להסכם, מי שיסרב נראה כמו הקיצוני, מי שממשיך את הלחימה נתפס כאויב השלום, ומי שמתעקש על עמדותיו נתפס כלא רלוונטי גם ההתנצלות לקטאר לא מקרית
ברקע, הייתה גם מחווה קטנה אבל סימבולית: ההתנצלות החריגה של נתניהו לקטאר. אותו נתניהו שביקר שוב ושוב את התמיכה הקטארית בעזה, פתאום נשלח למתוח קו של פיוס. למה?
כי גם קטאר נמצאת במשחק. גם היא אמורה לומר לחמאס - "אין לכם לאן ללכת, קבלו את ההסכם, או שתישארו לבד – בלי גיבוי, בלי כסף, בלי ברירה."
כשהם ישבו והגו את "21 הנקודות", אף אחד לא ציפה שחמאס יקבל את ההצעה בחתימה חגיגית. לא באמת. המהלך נבנה כדי ליצור תודעה, לא תוצאה מיידית. המטרה: לערער את תחושת המרכזיות של חמאס בזירה.
אם המנהיגים בעזה יתחילו להרגיש שהם לא חלק מהמשחק, שהם נזרקים מהשולחן, אולי, רק אולי, הם יעדיפו לבלוע את הרעל ולקבל את העסקה, כדי לא להישאר מחוץ למשחק לגמרי.
אז מה באמת קרה אתמול? לא משא ומתן. לא הסכם. לא תהליך דיפלומטי. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הסכסוך שבה מתנהלות שיחות "שלום" – בלי מי שמחזיק בנשק. וזו בדיוק הנקודה.
הם לא מנסים לשכנע את חמאס. הם מנסים למחוק אותו מהתמונה - ואז לראות אם הוא מוכן לחזור בתנאים שלהם. זו לא דיפלומטיה. זו טקטיקת עסקאות אכזרית בתחפושת של תקווה.
התרעות פיקוד העורף