הלם בבריטניה: העיתונאי נכנס להפגנה פרו פלסטינית ועבר תוך שניה לצד של ישראל

"ניגשתי לקבוצת נשים בריטיות ממוצא אסייתי ושאלתי שאלה אחת פשוטה", כתב סייד: "האם לדעתכן חמאס נושאת באחריות כלשהי למה שקורה בעזה?".

לדבריו, הוא הציף את השאלה באופן ניטרלי, לא כהאשמה או פרובוקציה. "תוך שניות", סיפר, "הבעת הפנים השתנתה. הן התחילו לצעוק עליי: 'לך מפה,' אמרה אחת מהן. 'לך מפה. אתה פועל בחוסר תום לב. אנחנו לא רוצים לדבר איתך. פשוט לך לעזאזל. זו שאלה ישנה ומשעממת באמת. אתה מגעיל'".

סייד השתומם: "'אני מגעיל?' והיא השיבה: 'כן, אתה מגעיל. אתה לא עיתונאי. ברור מאוד מה העמדה שלך כאן.' הקולות התגברו, וכבר זה היה צעקות של ממש: 'לך תיעלם מפה!', 'לך תעצבן מישהו אחר!'. ניסיתי לשמור על נימוס ואמרתי: 'תודה על זמנכן, אני מעריך את זה,' ונסוגתי לאחור — אבל הן לא הפסיקו".

"האנטישמיות גאה בעצמה"

"ההפגנה נראתה שקטה מבחוץ – דגלים, סיסמאות, ישיבה פסיבית על הרצפה – אבל מתחת לפני השטח הייתה אלימות רעיונית", כתב. "זה היה שילוב של בורות, גסות רוח ותחושת שליחות מוסרית".

כאשר המשטרה עצרה מפגינים שסירבו להתפנות, אחרים צעקו לעברה "תתביישו!". כשסייד ניסה להזכיר שמדובר בשוטרים הפועלים לפי חוק, קיבל תשובה קצרה: "שתזדי*ן הדמוקרטיה".

"מילים יפות, עיוורון מוסרי"

העיתונאי תיאר מפגש עם צעירה ממעמד ביניים שדיברה בשפה אקדמית על "אינטרסקציונליות ודיכוי קולוניאלי". כששאל אותה על מצב הנשים בעזה, היא השיבה: "איך אתה יודע שנשים שם סובלות?". כשציין כי הדו"חות של אמנסטי מתעדים את ההפרות, היא השיבה: "לא קראתי על זה, אבל קראתי על הג'נוסייד של היהודים נגד הפלסטינים".

"זה היה רגע סימבולי", כתב סייד. "עולם שלם של עובדות פשוט לא חודר למי שמעדיף אמונה נוחה על פני מציאות מורכבת".

חוסר עניין בשלום

הוא שאל את המפגינים מה דעתם -"איך אתם מרגישים לגבי פריצת הדרך הזו? על האפשרות שאולי ההרג בעזה ייפסק?". התשובות, לדבריו, היו כמעט זהות כולן: "לא שמעתי על זה", "לא קראתי על זה", "אם נתניהו חתם – זה בטח רע". כאשר העיר שזה אמור להיות דבר טוב, הם השיבו: "אבל זה לא יהיה שלום צודק".

"לא היה צורך לשאול את שאלת ההמשך", כתב סייד. "הכוונה הייתה ברורה – אין שלום צודק אם הוא כולל את קיומה של ישראל, ה'שטן הקטן', ובוודאי לא אם הוא נעשה בתיאום עם ה'שטן הגדול'".

"אידיאולוגיה שלא רק מעוורת – אלא קושרת"

סייד מסכם את חווייתו במילים חריפות: "האידיאולוגיה האנטישמית אינה רק עיוורון מוסרי; היא גם קהילה שמעניקה לגיטימציה לשנאה. אנשים מרגישים חופשיים לומר בפומבי דברים שבעבר היו מתביישים לחשוב". לדבריו, הממשלה הבריטית הפגינה בשנים האחרונות "אדישות מסוכנת" כלפי העלייה באנטישמיות, וכי אם לא תינקט פעולה תקיפה – "אירועים כמו הפיגוע במנצ'סטר יהיו רק ההתחלה".

הוא כותב: "עזבתי את כיכר טרפלגר עם בחילה. לא רק בגלל הקללות, אלא בגלל הידיעה שהאנטישמיות שוב הפכה ללגיטימית – עטופה בסיסמאות של צדק וזכויות אדם". הטור של סייד מסתיים באזהרה ברורה: "בריטניה נרדמת מול תופעה מסוכנת. אם לא נעמוד מולה כעת, נמצא את עצמנו במקום שבו שנאת יהודים שוב נחשבת לנאורות".