"כן, עוד בתקופת חוסני מובארק, מאז תחילת שלטונו. הוא אף נשא נאום מפורסם שבו הודה בדברים הללו. הם מחשיבים זאת כקו מנחה של המשטר האוטוריטרי־הצבאי במצרים. אני יודע ממקורותיי בסיני שחלק מפתחי המנהרות היו ממוקמים מתחת ליחידות צבאיות. לכן, כאשר אומרים שמדובר בתוצאה של שחיתות של קצינים זוטרים או גורמים מקומיים - זהו שקר".
"'רפובליקת אנשי הצבא' נלחמת כדי להשאיר את חמאס בתמונה, כך או אחרת, כדי שיהיה לה תפקיד בינלאומי רציף. בעזרתה הם דורשים סיוע, מתפרנסים ומקבלים תמיכה. תבדקו, חברים, בבקשה, את מצבה הכלכלי של מצרים לפני ה־7 באוקטובר. תבדקו ותראו. כלומר, הפכו את זה למסחר. המשטר המצרי מבסס שנאה ועוינות מבית, עד שהפך את המצרים לפצצות דאע"שיות מתקתקות, ומציג את עצמו בפני העולם כערובה היחידה לשלום. הוא ממלא תפקיד "מתווך" ולמעשה אומר: 'בעל כורחכם תתמכו בי ותתנו לי כסף, כי אם לא תעשו כך - אשלח עליכם 107 מיליון מצריים'. המשחק המאוס והנבזי הזה, בכנות, הפך ברור מאוד - והגיע הזמן שהוא ייפסק".
"יש מציאות שאומרת שיש רכוש בשווי של לא פחות מ־65 מיליארד דולר. ואני רואה שישראל אינה דורשת אותו בקול רם - קול הדרישה חלש מאוד, אם יורשה לי לומר - וזה עוול כלפי אותם אנשים מבריקים ומצטיינים שעליהם נשענה הכלכלה המצרית. המון תחומים במצרים היו מבוססים על פועלם של יהודי מצרים. אני הקשבתי לנאומה המרשים של לבנה זמיר באו"ם לפני יומיים, ואני מצדיע לה כאן בפודקאסט הזה - לאישה היהודייה־המצרית הגדולה הזאת. אני עובד כעת על ספר יחד עם חבר יהודי־מצרי שחי באירופה".
"הגירוש האתני שאירע ליהודי מצרים - כ־85 אלף יהודים בעלי מיומנויות גבוהות מאוד - עבר כלאחר יד במצרים. המדינה מעולם לא שילמה על כך מחיר מוסרי או היסטורי. בעיניי, זה מה שהכשיר את הקרקע להתנהלותה של המדינה המצרית הדאע"שית, כפי שאני מכנה אותה - תיאבון הדיכוי שלה רק הלך וגבר. אותו דפוס מופנה כיום כלפי חמישה־עשר מיליון קופטים החיים במצרים, ועוד כשלושה מיליון מחוצה לה. אדי, אני אומר לך בכאב - מה שמעוללים להם חורג מכל דמיון ושכל אנושי. מעבר לתופעת הצתת כנסיות בתואנה שמדובר בגורמים "סלפיים" או ב"טעות נקודתית", קיימת תופעה מבעיתה עוד יותר — חטיפת נערות קופטיות בנות 15–16 מידי הוריהן, בידי כנופיות שמעורבים בהן אנשי מנגנוני הביטחון ואנשי מוסד אל־אזהר (הסמכות הדתית העליונה באסלאם הסוני), במטרה לאסלם אותן בכפייה".