אתר "אל-נאשרה" הלבנוני פרסם ניתוח מעמיק על ההסכם האחרון בין ארצות הברית לטורקיה בתחום הגז, בו נטען כי מדובר בהסדר פוליטי רחב היקף שהשפיע ישירות על הפסקת האש בעזה. לפי הפרשנות, ההסכם אינו עסקה מסחרית גרידא אלא חלק ממהלך אסטרטגי אמריקאי לעיצוב מחדש של המזרח התיכון, תוך החזרת טורקיה למעגל ההשפעה המערבי והחלשת איראן.
ההסכם שנחתם לאחרונה בין וושינגטון לאנקרה כולל אספקת גז אמריקאי לטורקיה למשך עשרים שנה, לצד חידוש השיחות על מכירת מטוסי F-35 לצבא הטורקי. במקביל, טורקיה הטילה סנקציות חדשות על איראן בעקבות הפעלת "מנגנון ההדק" האירופי. לדברי הכותב, מהלכים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מתוכנית אמריקאית כוללת שמטרתה עיצוב מחדש של מאזן הכוחות האזורי.
ארצות הברית, כך נטען בניתוח, ביקשה לסיים את המלחמה בעזה מבלי להיראות כמי שנכנעה ללחץ הבינלאומי או להפגנות הרחוב העולמיות. ישראל מצדה זקוקה להפוגה מהלחץ הדיפלומטי הבינלאומי ומהחשש לבידוד מוחלט. טורקיה, עם גישתה הפרגמטית המוכרת, הייתה המועמדת הטבעית לתפקיד המתווך, בזכות קשריה הישירים עם חמאס מחד ויכולתה לשמור על איזון עדין עם ישראל וארצות הברית מאידך.
מנקודת המבט הטורקית, ההסכם מסמן חזרה למרכז קבלת ההחלטות במערב אחרי שנים של דחיקה לשוליים. אנקרה רואה בכך הזדמנות לבסס מחדש את מעמדה כגורם מתווך חיוני בין וושינגטון למזרח התיכון, כרטיס כניסה חזרה לשולחן שבו מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות על עתיד האזור.
וושינגטון רואה בהסכם הישג רב-ממדי: הקלת הלחץ על ישראל, הרגעת החזית הפלסטינית, החזרת טורקיה לחיק המערב, ושליחת מסר חד לאיראן ורוסיה על כך שארצות הברית עדיין שולטת במתרחש באזור. באמצעות התמריץ הכלכלי של עסקת הגז, הצליחה אמריקה לגייס את טורקיה למאמץ להשפיע על חמאס, תוך צמצום הקשרים הטורקיים עם טהראן ומוסקבה.
ההסכם הופך אפוא לכלי נוסף במלחמה הכלכלית והמדינית שמנהלת ארצות הברית נגד איראן. הוא תורם להידוק החנק הכלכלי על טהראן, שולל ממנה את כוח ההשפעה בעזה באמצעות התיווך הטורקי, ומשלים את מסע הלחצים האמריקאי על איראן בעיראק דרך סוגיית הכוחות העממיים ובלבנון דרך חיזבאללה.
המסקנה המרכזית של הניתוח באל-נאשרה היא שהפסקת האש בעזה אינה תוצאה של שיקולים הומניטריים, אלא פרי של חפיפת אינטרסים בין שלושה שחקנים מרכזיים: ארצות הברית, טורקיה וישראל. כל צד מצא עניין בהרגעה זמנית שתאפשר לו להיערך לשלב הבא במאבק האזורי. הגז, כך מסכם הכותב, יכול לעצור מלחמות אך גם להצית אותן מחדש.