חלק מהמידע סומן כ"סודי ביותר" על ידי קאש, אך עדיין הועבר הלאה. קאש וברי הכחישו את ההאשמות, וטענו כי האמינו שהם פועלים עבור חברות ייעוץ לגיטימיות המסייעות ללקוחות לפתח קשרי מסחר והשקעה בבריטניה, וכי המידע היה זמין לציבור או בגדר "רכילות פוליטית" שגרתית.
התמוטטות התיק, שבועות לפני שהיה אמור להתחיל באוקטובר 2025, נבעה מהחלטת התביעה הכללית (CPS) לבטל את האישומים. הסיבה, לפי הדיווחים, הייתה סירוב הממשלה לאשר כי סין היוותה "אויב" או "איום לביטחון הלאומי" במועד הריגול לכאורה, כנדרש בחוק הסודות הרשמיים מ-1911.
ההחלטה עוררה ביקורת חריפה מהאופוזיציה, שטענה כי ממשלתו של קיר סטארמר פגעה בתיק כדי להימנע מפגיעה ביחסי הסחר עם בייג'ינג. הממשלה דחתה זאת, והדגישה מחויבותה לקיים יחסים חיוביים עם סין לחיזוק ההבנה ושיתוף הפעולה. בייג'ינג בירכה על ביטול האישומים, ודובר משרד החוץ הסיני הצהיר כי ההחלטה "מוכיחה באופן מלא כי טענות הריגול לכאורה היו לא יותר מתרמית".
מעורבותו של צ'אי צ'י בפרשה מקבלת ממד נוסף לאור חשיפת פגישותיו עם הנסיך אנדרו, הדוכס מיורק, בין 2018 ל-2019, בערך בתקופה שבה קאש וברי גויסו לכאורה. לפי דיווח ב"דיילי טלגרף", הנסיך אנדרו נפגש עם צ'אי צ'י לפחות שלוש פעמים בבריטניה ובסין, ודן עמו על חיזוק שיתוף הפעולה הטכנולוגי וכינון "עידן זהב" ביחסי בריטניה-סין.
הפרשה הותירה שאלות רבות, וחשפה את הדילמה הבלתי פתורה של בריטניה ומדינות המערב ביחס לסין: כיצד להתייחס למדינה שהיא שותפה כלכלית חשובה וגם יריבה פוטנציאלית מסוכנת. קאש וברי, שטענו כי נקלעו ל"משפט תקשורתי", נמנעה מהם ההזדמנות להוכיח את חפותם בבית המשפט.
בעוד שהממשלה הבריטית שואפת לשמור על יחסים יציבים עם בייג'ינג, מסמכי קולינס הדגישו כי "פעולות הריגול שלה (סין) מאיימות על השגשוג הכלכלי והחוסן של בריטניה, ועל שלמות מוסדותיה הדמוקרטיים". הפרשה משקפת את המאבק המתמשך של מדינות המערב בהגדרת סין - כידידה או כאויבת - ואת מורכבות איסוף המודיעין בעידן שבו הגבולות בין מידע ציבורי, רכילות פוליטית וסודות מדינה הולכים ומטשטשים.
התרעות פיקוד העורף