תכולתה, שנחבאה במשך שנים, חשפה מפת דרכים לסיפור משפחתי יוצא דופן - סיפור שחשף את זהותם האמיתית של אבותיו ואת האובדן העצום שחוו כשאולצו להימלט מגרמניה הנאצית.
"אחרי מותו נכנסתי לדירתו וראיתי את המזוודה", סיפר אנתוני. "פתחתי אותה והבנתי שהוא חילק הכול לפי עשורים, מעין מפת דרכים. הוא כנראה הבין את ערכם".
המזוודה הכילה יומנים, מסמכים גרמניים ותצלומים. בין הפריטים בלט אילן יוחסין משנת 1710, שכלל מאה שמות ותיעד את חיי המשפחה במשך מאות שנים. אנתוני ראה בכך מסר מהקבר - ניסיון של אביו להשאיר אחריו חוט של זהות.
"אותה תמונה הפכה לאבן היסוד בהבנה", סיפר אנתוני. מחקר נוסף הוביל אותו לכתבות הספד משנת 1918, שתיארו את היינריך כאחת הדמויות הכלכליות המשפיעות בברלין: ראש לשכת המסחר היהודית בין 1900 ל-1915, והיהודי הלא-דתי הבכיר בעיר.
בתחילת המאה ה-20 נחשבה משפחת אייזנר לאחת העשירות בגרמניה. הונה הוערך במיליארדי דולרים בערכים של היום. החברה שבבעלות המשפחה - אחת מחברות הפלדה והכרייה הגדולות באירופה - החזיקה בכ-30 אתרים תעשייתיים ברחבי היבשת. “הכול נגנב מהם”, אמר אנתוני. “סיפורם הוא סיפורם של אלפי ניצולים, רק בהיקף שאי אפשר לתפוס”.
"כשנפרדנו ממנו, אמרתי בהספד: ‘זה לשני אנשים - ילד גרמני ומבוגר בריטי’", סיפר אנתוני. “הוא לא דיבר על עברו. כמו ניצולים רבים, הוא רצה להמשיך הלאה”.
הילדגרד קיבלה פיצוי חלקי בתחילת שנות ה-50 - שבריר מערך רכוש המשפחה. פיטר עצמו הגיש תביעה בשנות ה-90, אך התשלום התקבל רק שנתיים לפני שאנתוני גילה על כך, 16 שנים אחרי מותו של אביו.
כיום ממשיך אנתוני את המאבק להשבת רכוש המשפחה, כולל ציורים וקרקעות שנשארו בידי משפחות גרמניות. “המוטיבציה היא לא הכסף”, הוא אומר, “אלא תחושת הצדק”.
מסעו של אנתוני לקח אותו חזרה לגרמניה. הבית המשפחתי ברחוב מספר 48 בברלין עדיין בבעלות משפחת הרטיג. הוא פגש שם את בתו הקשישה של הרטיג, שראתה באביה גיבור שהציל משפחה יהודית. אנתוני לא סתר אותה, אך יצא משם עם מזכרת אחת מרגשת - ספר בישול בכתב ידה של סבתו הילדגרד, שנשמר בנכס במשך עשרות שנים.
כשאנתוני מדפדף היום בספר, הוא מרגיש שהחזיר משהו שנגזל. “רציתי לשקם אותם”, הוא אומר. “מטרתי הייתה להחזיר את האנשים האלה לחיים.” סיפורו של אנתוני איסטון, הבית במספר 48, משודר בסדרת רדיו ב-BBC Radio 4.
התרעות פיקוד העורף