היקף עלויות השיקום מוערכות בין 250 ל־400 מיליארד דולר, ובדברי א־שרע ייתכן שיגיע אף ל־900 מיליארד. מאחר שהיכולת הכלכלית של דמשק מוגבלת, ההתאוששות תלויה כמעט לחלוטין בהון זר. מציאות זו, מציין לאפין, יצרה כור היתוך גיאו־פוליטי חדש: מעצמות אזוריות ובינלאומיות מתחרות על השפעה באמצעות התחייבויות של מיליארדים להשקעות בתשתיות, אנרגיה ופיננסים - כלים אסטרטגיים המיועדים להשיג אחיזה פוליטית וכלכלית בסוריה.
חוקת המעבר החדשה, שנחתמה במרץ 2025, ריכזה סמכויות נרחבות בידי הנשיא והגבירה את החששות מפני דיכוי פוליטי וחוסר שקיפות. גם הבחירות שנקבעו לאוקטובר 2025 עוצבו כך שהנשיא ימנה שליש מחברי הפרלמנט ישירות, בעוד ששני השלישים הנותרים נבחרים בידי גופים שמונו מראש. יתרה מזו, הבחירות נדחו ללא הגבלת זמן במחוזות הדרוזיים והכורדיים בתואנת “חששות ביטחוניים”.
בהערכתו של לאפין, הדרת בני המיעוטים לצד האלימות נגדם ממחישה את הפער בין דימויו של א־שרע כמנהיג מתון לבין המדיניות בפועל. המשטר החדש מיישם רפורמות כלכליות וחברתיות במסגרת ריכוזית, תוך דחיקת קבוצות מפתח כמו הכורדים והדרוזים לשוליים - מהלך שעלול להחיות מחדש את אותן תלונות שהובילו למלחמת האזרחים.
לפי לאפין, המשטר מתמקד ביציבות כלכלית ולא ברפורמות פוליטיות. הקמת "קרן הפיתוח הסורית" והחיזור אחר חברות בינלאומיות דוגמת מאסטרקארד נועדו לשדר פתיחות כלכלית. בכך, הוא סבור, מבקשת סוריה לשכנע את המערב להתעלם מהיעדר דמוקרטיה ומהפרות זכויות אדם.
לדברי יעקב לאפין, העלויות האדירות של השיקום הפכו את סוריה לשדה קרב כלכלי בין מעצמות אזוריות. ב־4 בספטמבר הושקה קרן הפיתוח הסורית - מוסד לאומי הכפוף ישירות לנשיאות, המיועד לרכז תרומות ומענקים לשיקום תשתיות. התרומות חצו את רף 80 מיליון הדולר בתוך שבועות, אך לאפין מזהיר כי היעדר פיקוח עצמאי והכפפת הקרן לנשיא מעלים חששות כבדים משחיתות.
המאבק הבולט ביותר הוא בין מדינות המפרץ לטורקיה. לפי לאפין, קטר, תומכת ותיקה של האחים המוסלמים, התחייבה למעל 7 מיליארד דולר בהשקעות בתחנות כוח ובגז טבעי, בעוד סעודיה התחייבה ל־6.4 מיליארד דולר במטרה לרסן את ההשפעה הקאטרית והאיראנית. טורקיה, מנגד, מנצלת את קרבתה הגיאוגרפית ואת עוצמתה התעשייתית כדי להשתלט על נתח מרכזי בשוק השיקום, תוך מיזמים של מיליארדים בנמלי תעופה ובמערכות אנרגיה.
לפי ניתוחו של לאפין, הממשלה הסורית החדשה ממוקדת כעת בשיקום כלכלי ובחיזור אחר ההון ממדינות המפרץ והמערב, אך מתחת לפני השטח נותרת אידיאולוגיה ג’יהאדיסטית פעילה. הציר האיראני־שיעי נחלש, אך במקומו צומח "הסהר הסוני" בהובלת טורקיה וקטר - שאיננו פרו־ישראלי ואף לא פרו־מערבי מטבעו.
טורקיה, ששומרת על יחס עוין כלפי ישראל, מחזקת את אחיזתה הכלכלית והביטחונית בצפון סוריה - מגמה שללא ספק תשפיע על האזור כולו. לאפין מסכם כי אף שהשיקום מביא זרם של השקעות והבטחות, אין ודאות מה יהיה מצבה של סוריה בעוד עשור – ואולי אף מחר בבוקר.
התרעות פיקוד העורף